הפרדוקס של לפיד: האזהרה שעלולה להזין את תיאוריית הבגידה | יוני רייני

יאיר לפיד אוהב לחזור אל הנאום שנשא ערב יום כיפור תשפ"ד, שבו הזהיר כי ישראל "מתקרבת קרבה מסוכנת לעימות אלים, רב-זירתי". הוא מדגיש בכל הזדמנות כי הדברים לא היו הערכתו האישית, אלא מידע שקיבל ישירות מגורמי הביטחון: "לפי דיווחי מערכת הביטחון", כלשונו, "מספר ההתרעות ביהודה ושומרון הוא חסר תקדים". בדיעבד, הנאום הזה הפך עבורו לנכס פוליטי – הוכחה לכך שהצבא והשב"כ ראו את הנולד, והוא עצמו שימש להם שופר. אלא שדווקא הטענה הזו – שמערכת הביטחון ידעה והתריעה בזמן אמת – עלולה לשרת מטרה הפוכה לחלוטין מזו שלפיד התכוון אליה.

בקרב חלק מתומכי הקואליציה מתגלגלת זה מכבר "תיאוריית הבגידה" – הטענה הקונספירטיבית שלפיה צמרת הביטחון חפצה באירוע ביטחוני מוגבל "במשמרת" של נתניהו כדי להניע קמפיין מתוזמן של "אתה הראש, אתה אשם", אלא שהתוכנית יצאה משליטה והתגלגלה לאסון בקנה מידה שלא נחזה. תומכי התיאוריה נאחזים, בין היתר, בהצהרתה של שקמה ברסלר מספטמבר 2023, לפיה "לא יהיה לנתניהו צבא". חשוב להדגיש: אפילו ערוץ 14, שאין לחשוד בו בהטיה נגד הקואליציה, מתנער מתיאוריה זו ומבקש מצופיו במפורש שלא להפיץ אותה. אין לה כל בסיס עובדתי, ואין בטור זה כוונה לאמת אותה – אלא לחשוף את הכשל הלוגי בהצהרותיו של לפיד.

כאשר לפיד מצהיר שמערכת הביטחון התריעה בפניו על "קרבה מסוכנת לעימות רב-זירתי", הוא מאשר מבלי משים את הנחת היסוד של חובבי הקונספירציה: שהצמרת הביטחונית החזיקה במידע דרמטי. מכאן עולה מיד השאלה הבלתי נמנעת: אם מערכת הביטחון אכן ידעה, מדוע התנהלותה בפועל בשבועיים שלאחר הנאום סתרה לחלוטין ידיעה כזו?

ראש אמ"ן דאז, אהרון חליוה, בילה את ליל 6–7 באוקטובר בחופשה באילת.

יומיים בלבד לפני הטבח, ב-5 באוקטובר, אישר צה"ל את הארכת מסיבת הנובה עד שבת – זאת לאחר שקצין המבצעים של אוגדת עזה התנגד לכך מטעמים ביטחוניים, אך אגף המבצעים במטכ"ל הנחה אותו לאשר את האירוע בכל זאת (בעוד נציג שב"כ שנכח בדיון לא העביר את המידע להנהלת השירות).

אין ברצף הזה שום הוכחה לקונספירציה, אלא הוכחה מוחצת לכישלון קונספציה – להנחה העיוורת ש"חמאס מורתע", ששלטה בכל דרגי המערכת, מהקצין בשטח ועד לראש המודיעין. אולם בעיני מי שנוטה להאמין בתיאוריית הבגידה, כל פרט כזה מתפרש כ"ראיית זהב": אם הם ידעו, מדוע לא פינו את השטח? מדוע המשיכו לאשר היתרי עבודה ופעולות כלכליות כדי "לשמר את השקט"? מדוע שב"כ לא פנה ישירות לראש הממשלה?

זהו הפרדוקס שיאיר לפיד ממאן לראות. הוא טוען שקיבל מהצבא ומהשב"כ ידיעה על "קרבה מסוכנת", בעוד אותה מערכת בדיוק המשיכה לפעול כאילו מדובר בימי שגרה רגועים. שני הדברים אינם יכולים לדור בכפיפה אחת: אם המידע שקיבל לפיד היה כה ברור וחמור, הרי שהתנהלות המערכת הייתה מופקרת באופן בלתי נסבל; מנגד, אם ההתנהלות נתפסה כסבירה בעיני ראשי המערכת, הרי שהאזהרה שנמסרה ללפיד הייתה כללית ועמומה בהרבה מכפי שהוא מציג אותה כיום.

התשובה ההגיונית ברורה: ההתרעה שקיבל לפיד, בדומה לאזהרות שקיבל נתניהו מגורמי המודיעין, הייתה כללית בלבד. זו הייתה אזהרה מפני עוד גל אלימות שגרתי בזירה הפלסטינית, ולא מידע קונקרטי על התוכנית המבצעית של 7 באוקטובר.

הכישלון לא נבע מבגידה, אלא מעיוורון סיסטמתי ומצטבר. לפיד, בניסיונו לזקוף לזכותו כושר ניבוי נבואי, מזין במו ידיו את תיאוריית הקונספירציה שהוא עצמו מייחל להפריך.