השאלה עלתה לאחרונה לאחר שמייק האקבי, שגריר ארה"ב בישראל, תקף את ממשלת בריטניה וכתב נגדה כי “שנאת היהודים של הממשלה הזאת אינה יודעת גבולות ואינה מכירה בעובדות". כעבור ימים אחדים, בריאיון לרדיו של ה־BBC עימתה אותו המראיינת עם האמירה שלו, טענה ששר החוץ הבריטי הוא בעצמו יהודי, ותמהה כיצד אפשר לייחס “שנאת יהודים" למדיניות של שר חוץ יהודי? האקבי השיב כי בהחלט ייתכן שליהודי יהיו דעות אנטי־יהודיות.
אבסורד קומי כזה עולה גם בנוגע ל"נז"א" (NAZA), הסרט הכמו־תיעודי של הישראלים יובל אברהם ורחל שור, שזכה לאחרונה בפרס בפסטיבל ונציה. בפרסומי הפסטיבל עצמם מתואר הסרט כחושף את “ההרג ההמוני המחושב של אזרחים פלסטינים בעזה" על ידי ישראל. דמוניזציה שמתאימה בול לתבניות אנטישמיות. הטיעון “יוצריו הם ישראלים" אינו משכנע.
כאשר מדברים על אנטישמיות בבריטניה התרבותית, אני צריך להזכיר שוב את ג'ורג' אורוול. אורוול כתב מיד אחרי השואה טקסט יוצא דופן בשם “אנטישמיות בבריטניה". מסקנתו קשה, במיוחד עבור מי שחשב שבריטניה המנומסת חמקה מהמחלה: “יש באנגליה יותר אנטישמיות מכפי שאנו מוכנים להודות".
הוא הביא דוגמאות: אינטלקטואל שאמר לו: “אני לא אוהב יהודים. אף פעם לא הסתרתי את זה. אני פשוט לא סובל אותם. כמובן, אל תבין אותי לא נכון, אני לא אנטישמי". פקיד שסיפר לאורוול שהוא נמנע מנסיעה בקו רכבת תחתית מפני שיותר מדי יהודים נוסעים בו, ועוד. המסקנה של אורוול: האנטישמיות אינה רציונלית.
עם זאת, אם אתה יהודי ובמיוחד ישראלי, האנטישמים צריכים את התכונות המיוחדות האלה שלך. לכן, למען היוצרים הישראלים והיהודים שרוצים לנצל משאב זה מציע מדורנו: קורס שיווק לשוק האנטישמי.
בכל מחיר, ותמיד, ציין שאתה יהודי. טוב יותר: שאתה ישראלי. או אז, כשמישהו ישאל אם המוצר מכיל אנטישמיות, הצג את תעודת הכשרות שלך: לא ייתכן. יוצר על ידי יהודים. ישראלים. שיעור שלישי: זייף אמת.
הלקוח של היום אינו רוצה שנאה גלויה. הוא רוצה להאמין שמדובר באמת ובמוסריות. מכור לו זעם צודק. מעל לכל, מכור לו את הביטחון המשכר שהוא מגנה רק את היהודים “הלא נכונים", מה שיגרום לו ללהט שנאה מענג. כך הוא מוכיח לעצמו שהוא לא נגוע בווירוס אנטישמי או בדעה קדומה לרעת יהודים.
כבר הזכרתי לאחרונה, ואזכיר שוב, שאפילו ז'אן־פול סארטר התמודד עם הפרדוקס בספרו “הרהורים בשאלה היהודית". תוך כדי התהייה על מחלת האנטישמיות שהוא זיהה אצל הצרפתים, הוא תיאר גם את היהודים והאריך בניתוח של מי שהוא כינה: “היהודי הלא־אותנטי", יהודי המנסה לברוח מקיומו היהודי ורואה את עצמו דרך עיני החברה השונאת אותו. הזכרתי בעבר, ואזכיר שוב, שגם אז'ן יונסקו, המחזאי שחיבר את מחזה המופת “קרנפים" ועוד מחזות חשובים, תיאר את התופעה. הוא כתב על כך כבר לפני מעל 58 שנים בספרו “הווה עבר, עבר הווה".
כך כתב יונסקו (בהתאמות תרגום קלות): “יהודים צרפתים, אינטלקטואלים מורעלים על ידי השמאלנות, טוענים במכתביהם המתפרסמים בעיתונות כי עצם הנוכחות של היהודים בארץ ישראל כמוה כתוקפנות נגד הערבים. הערבים לא יכירו להם טובה על כך. דומים הם לאותם יהודים שביקשו לשתף פעולה עם הנאצים וסופם שנרצחו בידיהם... היהודים אינם עם ללא דופי: יש ביניהם יהודים מפלצתיים המכריזים על היותם סולידריים עם קיצונים ערבים במאבקם ה'צודק'. יהודים אלה אינם רק אנטי־ישראלים, אלא גם אנטישמים".
זאת אומרת, הן מגיעות לרגע מותח בסיפור ואז אומרות: חלק שתיים. למה, נסיכה יקרה? למה חלק שתיים? אני מתחיל לחשוד שלא הגעת לשלולית, לא פגשת צפרדע, הוא לא הביא לך כדור זהב, וכל מה שאת רוצה זה שיעקבו אחרייך גם לחלק שתיים. זאת אומרת שאת הנשיקה את רוצה לקבל מהעוקבים, ולא מאף אחד מהצפרדעים שבתוכם ובליבם חבוי הנסיך שלך.
התרעות פיקוד העורף