מאז ועד היום, עשר שנים, סעודיה הייתה והווה הפיתיון שמנפנף בו נתניהו בפני חוטמם של ישראלים עיוורים ואבן הראשה של מדיניותו (הכי רחוק מהפלסטינים והכי קרוב לאמריקאים).
בימינו, אחרי סבב טילים איראניים וחות'יים על מתקני הנפט והבסיסים האמריקאיים במזה"ת, התפוגגה הפטה מורגנה הזו אל ערפילי המדבריות והכל קרס. סעודיה חווה התפוררות תדמיתית וביטחונית, ממחירי הגלון בעולם עד פינת הקלון של מדיניות נתניהו ומוחמד בן סלמאן במזה"ת.
לפתע התבהרה התמונה: המפרציות, ובראשן סעודיה, צפות על אוקיינוס של נפט וניצבות על רגליים דקיקות בחולות נודדים של כסף ושחיתות.
כל זמן שרק הכסף דיבר, שיחקו המפרציות כבעלות הבית הגלובלי, כשהן קונות על המשקל כבוד והשפעה. כשהן, המפרציות, נדרשות להגן על עצמן, מתברר שחרף צבא ענק מצויד במיטב הצעצועים הקטלניים, סעודיה לא מתפקדת בשדה הקרב. ומסתבר שהחיים הטובים לא מייצרים חיילים טובים.
כשהקנאות האיראנית והחות'ית מדברת, הכסף שותק. ולך דע מה קורה בחצרות הנסיכים בריאד, שם ממתינות מאות משפחות בסבלנות בדואית לרגע הנקם בבן סלמאן, שנישל אותן מנכסיהן. ועדיין, במציאות הכאוטית, נתניהו מפנטז להזניק את חיל האוויר לטהרן ולהרוויח דיפלומטית את החתמת סעודיה על הסכמי אברהם.
הבעיה כמו תמיד ובכל "כמעט" של נתניהו היא שהאיש בור ועיוור בכל הנוגע למדיניות החוץ והביטחון. יש קורבנות? נז"א. הבעיה הייתה שסעודיה, כמגינת ומנהיגת האסלאם, התנתה כל צעד רבע פורמלי מול ישראל בהקמת מדינה פלסטינית, וזה הולך אחורה עשרות שנים.
השגריר הסעודי הנצחי בשנות ה-80 בוושינגטון היה טיפוס נינוח שדאג לתזרים נפט ודולרים, פיזר ענן מרגיע מול השליטה של קיצוני הדת, והיה יעד לפגישות אקראיות שהניבו ניצוצות של בדרך להסדר כלשהו. לידו פעל רופאו של המלך דאז, שהיה גם איש עסקים בינלאומי וסוג של מוציא ומביא, לצד 5% שהיה מגלח מכל עסקה.
מחול החרבות
בלונים ונצנצים
ב-2017 מונה בן סלמאן ליורש העצר והשתלט באלימות על מוסדות המדינה. טראמפ מיהר לברך, לבקר ולרקוד במחול החרבות. וכל אותם ימים מלחששים מכיוון נתניהו על התקדמות דרמטית מול סעודיה. התקשורת בלעה בלהיטות, ובדצמבר 2018 מתפרסמים דיווחים שלפיהם "נתניהו פועל באופן אקטיבי להסדרת היחסים ולהפיכתם לגלויים ורשמיים עוד לפני הבחירות בישראל"
התרעות פיקוד העורף