היישוב היהודי בארץ מנה אז כחצי מיליון, ובכל זאת – האלפים הבודדים כפו על כל היישוב ועל הבריטים בארץ מצב מלחמה. ב-1946 הצטרפה גם ההגנה למלחמה במסגרת תנועת המרי ופרשה ממנה לאחר תשעה חודשים. אבל האלפים שנלחמו גרמו לבריטניה להזרים לארץ 100 אלף חיילים ושוטרים לנסות לדכא את היישוב בעוצר ובמאסרים המוניים, עד שהתייאשו והסתלקו. המיעוט קבע את ההיסטוריה.
# # #
# # #
פוקויאמה עצמו כבר הבין שטעה מאוד, אבל האשליות שזרע כבר הספיקו לגרום נזק אדיר. עידן המלחמות הגדולות לא תם. לרוסיה, לסין ולאיראן יש רצון ויכולת לכתוב שוב את ההיסטוריה. ומי כמונו חייב לדעת: גבולות האסלאם מדממים. רק כסיל מלומד יחשוב שמה שקורה בין מוסלמים לשכניהם באסיה, באירופה, באפריקה ובמזרח התיכון הוא מלחמת דת. ורק אצלנו, דווקא אצלנו, זה משהו אחר. סכסוך לאומי-טריטוריאלי.
הפיתוי לאבחן את המחלה, את המלחמה בינינו לבין הערבים והמוסלמים כסכסוך טריטוריאלי, הוא עצום. זו הייתה הטעות הקטלנית של אדריכלי אוסלו. אם זה סכסוך טריטוריאלי – יש לו פתרון טריטוריאלי: חלוקה והיפרדות. אבל אם זו מלחמת דת – היא נמשכת לפחות כמו המלחמה בין הסונים לשיעים. 1,300 שנה, ועדיין לא תמה. ולכן קל ונוח לפוליטיקאים ולהוגי דעות שמאלנים לזרוע אשליות שיש מיליארדי מוסלמים מתונים שאינם רוצים מלחמה והם יעשו איתנו שלום אם רק ניסוג ונקים מדינה פלסטינית בלב הארץ.
שחם מקווה שהפרשנויות האחרות שלו יתגברו אם רק נשכיל לפקוח עינינו ולהישאר פתוחים לאפשרויות המתונות יותר. הוא יודע ש"לעיתים מיעוט קיצוני הניחן במוטיבציה ובדחף חזקים משפיע הרבה יותר מרוב סביל ושותק". יודע, ובכל זאת תוקף את הפרשנות ה"קיצונית" שמעניקים לדבריו רבנים וחוקרים מן הימין לאסלאם.
# # #