במשך שנים התנהלה דוחה כאילו כללי המשחק האזוריים אינם חלים עליה. עושר הגז קנה לה חסינות, והחסינות קנתה לה חופש פעולה שאיש במפרץ לא נהנה ממנו כמוה. היא אירחה בסיס אמריקני ענק ובה בעת שמרה על קשרים עם טהראן. היא הציגה עצמה כמתווכת הומניטרית וכידידת המערב, ובמקביל מימנה את מי שהמערב הגדיר כארגוני טרור. המשחק הכפול הזה עבד.
מה עשתה קטאר
במקביל פעלה מכונת הסברה משוכללת. רשת אל-ג'זירה בערבית שימשה במה להסתה ולהאדרת הג'יהאד, בעוד הערוץ האנגלי הציג חזות מתונה ומקצועית לצופה המערבי. ומאות מיליוני דולרים זרמו לאוניברסיטאות העילית בארצות הברית, ובהן הרווארד, קורנל ופנסילבניה. הכסף הזה קנה קתדרות, מרכזי מחקר ותוכניות לימוד, ועיצב עמדות בקרב מי שיהיו בעוד עשור ההנהגה האמריקנית.
המשחק הכפול הזה הגיע לפסגתו בנובמבר 2022, במבצע ספורטסוושינג שאין לו אח ורע. אצטדיונים שנבנו בידי עובדים זרים בתנאים שהעולם העדיף שלא להביט בהם התמלאו בקהל בינלאומי. החלטת פיפ״א להעניק לקטאר את המונדיאל גררה חקירות שחיתות שהסתיימו במעצרים ובהדחות בצמרת הארגון. דוחה, שמימנה באותה שעה את חמאס, אירחה את מנהיגי העולם ביציע הכבוד. חודש אחד של תדמית מושלמת, שקנה שנים של לגיטימציה.
ומה קרה לה?
המשחק באש עלה לנסיכות ביוקר. מה שקרה לקטאר ב-2026 לא היה תוצאה או עונש משמים על מימון חמאס, הפגיעה בה באה מכיוון בלתי צפוי לחלוטין.
בסוף פברואר פרצה המלחמה בין ארצות הברית לאיראן, וטהראן חסמה את מצר הורמוז. במרץ פגעו טילים וכטב״מים איראניים במתקני ראס לפאן, וקטאר אנרג'י השביתה את מתקן הייצוא המרכזי שלה בפעם הראשונה בשלושים שנות פעילותו. כ-17 אחוזים מכושר הייצוא נמחקו, על פי הערכות שפורסמו בסוכנויות הידיעות, והחברה הכריזה על כוח עליון בחוזים. איראן תקפה את קטאר משום שבשטחה יושב בסיס אל-עודייד, ומשום שהיא נחשבת בעלת ברית אמריקנית. במובן הזה קטאר נפגעה דווקא בגלל הצד האחר של המשחק הכפול שלה.
ובכל זאת יש כאן אירוניה. מדינה שבנתה את כל מעמדה על היכולת לתמרן בין כל הצדדים גילתה שאין לה מרחב תמרון משלה. לסעודיה ולאיחוד האמירויות יש נתיבי ייצוא חלופיים שעוקפים את הורמוז, לקטאר אין. כל הכלכלה שלה תלויה בנכס אחד שעובר במעבר ימי אחד, ובמעבר הזה שולט מי שהיא טיפחה עמו יחסים וכעת חוסם את המיצר. זו הדגמה למה שקורה כשמשחקים באש אזורית ומניחים שהיא תיעצר בגבול.
ויש כאן עוד עניין, קטאר שמה לעצמה רגל מבלי לדעת. בינואר 2019 פרשה קטאר מאופ״ק אחרי כמעט שישה עשורים של חברות, והודיעה, כפי שתיעד מנהל המידע האנרגטי האמריקני, שהיא מסיטה משאבים והשקעות מנפט לגז. בשעתו זו נראתה החלטה נבונה, כי בגז היא יכלה להיות שחקנית מספר אחד בעולם, ואילו בנפט היא הייתה תמיד שולית לצד שכנותיה.
על רקע עצירת הגז הרוסי ההחלטה נראתה עוד יותר חכמה. אבל הייתה זו גם החלטה לוותר על עוגן שני. מדינות המפרץ האחרות יכולות להישען על הנפט כשהגז נחלש, ולהפך. קטאר הימרה על כל הקופה. גם הנוזלים שהיא כן מייצאת, קונדנסט (נוזל דמוי-דלק שנוצר טבעית באסדות הגז) ונפטא (תזקיק נפט שמיוצר בבתי זיקוק כבסיס לפלסטיק) ותוצרת מתקן ההמרה לנוזלים הגדול בעולם, הם למעשה תוצרי לוואי של אותו גז ויוצאים מאותם מתקנים שנפגעו. כשראס לפאן הושבת, נפגעה בבת אחת כמעט כל שרשרת התוצרת האנרגטית של הנסיכות.
החשבון
המספרים מדברים בעד עצמם. לפי נתוני בלומברג, ייצוא הגז הנוזלי צנח מ-20 מיליון טון ברבעון לפחות מ-2 מיליון בחודשים אפריל עד יוני. קרן המטבע הבינלאומית הפכה את תחזיתה על פיה: במקום צמיחה של כ-6 אחוזים היא צופה כעת התכווצות של כ-8.6 אחוזים. זהו פער של כמעט 15 נקודות אחוז, כלומר המרחק בין שני השיעורים עצמם, ולא ירידה של 15 אחוזים מן התחזית הקודמת.
רויטרס דיווחה שברבעון הראשון כבר ירד התוצר ב-7 אחוזים לעומת השנה שעברה. הגירעון ברבעון השני הגיע לכ-5.8 מיליארד דולר, הגבוה מאז סוף 2016, וכפול מזה שקדם לו. והנתון החריף מכולם, שעולה מנתוני משרד האוצר עצמו: הגירעון של המחצית הראשונה לבדה כבר עקף את התחזית שקטאר קבעה לשנה כולה. דוחה נאלצה לצאת להנפקת אגרות חוב, לקצץ בהוצאות השוטפות ולהחזיר מיליארדים מן ההשקעות בחו״ל כדי לחזק את הבנקים המקומיים.
מוקדם לחגוג
קל להביט בנתונים האלה ולחוש סיפוק, אך למרבה הצער הם כנראה לא יתורגמו לשינוי פוליטי. המשטר של משפחת אאל ת'אני בדוחה אינו מתקרב לקריסה, וכל מי שמצפה לכך צריך לדעת איך הנסיכות בנויה. אין בה אופוזיציה, אין מפלגות, ומערכת הביטחון נאמנה לבית המלוכה לחלוטין. אין שום מנגנון שיתרגם מצוקה כלכלית לשינוי שלטוני. מעבר לכך, דוחה מנוהלת בידי שושלת שלמדה לעשות חילופי דורות בלי משבר. ב-2013 מסר האמיר חמד את השלטון לבנו תמים מרצונו ובעודו בחיים, מהלך נדיר במפרץ, ולצדו עמדה השיח'ה מוזא, שכמה מן הפרשנים רואים בה את מי שהכריעה את הבחירה. היא גם זו שבנתה את הזרוע הרכה של הנסיכות - קרן קטאר, עיר החינוך והשלוחות של אוניברסיטאות המערב בדוחה, מערכת שממשיכה לעבוד בלי תלות במחיר הגז. מבחן היציבות נערך בדיוק בתוך המשבר. ביולי האחרון נפטר האמיר-האב חמד בן ח'ליפה, האיש שעיצב את קטאר המודרנית והמעבר עבר בשקט מוחלט.
נהפוך הוא, כשמדינה מותקפת מבחוץ, אזרחיה נוטים להתלכד סביב מנהיגיהם, וזה בדיוק מה שקורה שם. יש לשלטון גם בולם זעזועים נוח, מיליוני עובדים זרים. צמצום כוח האדם מייצא את המשבר אל מחוץ לגבולות ומותיר את הגרעין האזרחי המקומי מוגן יחסית. ומעל הכל יושבת קרן עושר לאומית שמחזיקה נכסים בהיקף של כחצי טריליון דולר. בספטמבר חברת הדירוג פיץ' (גוף בינלאומי שבודק כמה מדינות הן "לוות בטוחות") הסירה את קטאר מרשימת המעקב שבה היא מציבה מדינות שדירוג האשראי שלהן עלול לרדת. הנימוק: הסיכון לפגיעה נוספת במתקני הגז ירד.
קטאר נחלשה כלכלית השנה ובאופן משמעותי. אבל היא נחלשה מפני שנקלעה למלחמה של אחרים, לא מפני שמישהו גבה ממנה חוב. ומה יכולה ישראל לעשות? המאבק נגד הנסיכות לא צריך להיות דומה למלחמה בפרוקסי שלה - חמאס, לא באמצעים צבאיים. הניסיון הזה כבר נכשל במתקפה הישראלית ב-9 בספטמבר 2025, כשיותר מעשרה מטוסי קרב תקפו בדוחה ובכל זאת שרדה הנהגת חמאס כולה. מי שרוצה לצמצם את תזרים הכסף שיוצא מדוחה יצטרך לעשות זאת בכלים מדיניים, ובזמן שבו היא חלשה מספיק כדי שהלחץ יורגש, כלומר בעיתוי הנוכחי. לכן הנהגת ישראל אינה יכולה להמשיך להתייחס לקטאר כאל "מדינה מורכבת", לקיים איתה מגעים ולאפשר לה השפעה בעזה. הדרך היא אחרת: לשכנע את ארצות הברית, על בסיס מידע מוכח, שמדובר במממנת הטרור הגדולה בעולם אחרי איראן.
התרעות פיקוד העורף