אפשר לבקר בחריפות את בית המשפט העליון, לחלוק על היועצת המשפטית לממשלה ולדרוש רפורמות מרחיקות לכת. זוהי דמוקרטיה. אבל הצגת נושאי תפקידים כשהם נגררים ברחובות אינה ביקורת עניינית. זהו דימוי של השפלה, סילוק בכוח והתרת רסן. לא כל דימוי אלים הוא בהכרח הסתה במובנה הפלילי.
את הקביעה הזאת יש להשאיר לרשויות המוסמכות. אבל מנהיגות אינה נבחנת רק בשאלה אם ניתן להגיש כתב אישום. היא נבחנת גם בשיקול דעת, בדוגמה אישית ובהבנת המציאות שבתוכה המסר מופץ. למנהיג אין בעלות על הפרשנות שתינתן לדבריו. אבל כוונה אינה מוחקת תוצאה ואינה פוטרת מאחריות למה שניתן היה לצפות מראש.
החברה הישראלית נכנסת למערכת הבחירות כשהיא פצועה ומתוחה. שנות מלחמה, שכול, חטופים, מחלוקת חוקתית עמוקה וירידה באמון במוסדות הותירו בה חומר בעירה רב. עכשיו נדרשת זהירות רבה יותר. תפקידם של מנהיגים אינו לבדוק עד כמה אפשר למתוח את החבל בלי שייקרע, אלא למנוע את הקריעה. זהו גם מבחן ערכי ויהודי. בעשרת ימי תשובה שהסתיימו לא מכבר אנו נקראים לבחון לא רק אם פעלנו כחוק, אלא אם פעלנו כראוי.
אפשר גם אחרת. קודים לבחירות באירופה ובדרום אפריקה מדגישים הגינות, סובלנות והימנעות מהפחדה. אין בכך כדי לבטל מחלוקות. זו הכרה בכך שבחירות אינן מלחמת אזרחים. לכן ראוי שבצלאל סמוטריץ׳ יסיר את הסרטון ויבהיר כי גם ביקורת חריפה על מערכת המשפט לא תלווה בדימויים משפילים. על כל ראשי המפלגות להתחייב לקמפיין נוקב אך נקי מאלימות ומשלילת הלגיטימיות של יריבים. במקביל, רשויות הביטחון והאכיפה חייבות לבחון ברצינות כל איום ממשי ולפעול לפני שמילים יבשילו למעשים.
ב-28 באוקטובר ואחריו עדיין נצטרך לחיות כאן יחד. איש לא יוכל לומר שלא ראה את הכתובת. השאלה היא רק אם נעצור בזמן.
התרעות פיקוד העורף