בבסיס העשייה החדשותית עומד צוות מערכתי מסור של תחקירנים, מפיקים ועורכים, העובדים מסביב שעון תחת לחץ זמן עצום. בראש המערכת ניצב עורך התוכנית, שכתף אל כתף עם הדדליין העסקי, נדרש לאזן בין שליחות ציבורית לבין הצורך הקיומי לשמור על תשומת הלב של הקהל. בלב השיקולים הללו עומד הרייטינג: המטרה המרכזית היא לרכוש את אמון הצופים ולייצר נאמנות לערוץ, לעיתים קרובות תוך מרדף אחר סקופים מרעישים שימנעו מהקהל לזפזפ לערוץ מתחרה. כפועל יוצא מכך, פעמים רבות התוכניות נמנעות במודע מנגיעה בנושאים מורכבים, מדכאים, מפחידים או מטלטלים מדי, כמו למשל בתחום הביטחוני, שעלולים לעורר אי-נוחות בקרב הצופים ולדחוף אותם לחפש אלטרנטיבות קלילות יותר.
מעניין לא פחות הוא מעמדם של מנחי הטלוויזיה והמגישים באולפן. בעוד שהם נתפסים בעיני הציבור כפנים של הערוץ וכסמכות העליונה המנהלת את הדיון, בפועל כוחם והשפעתם על התכנים מוגבלים ביותר. המנחה מקבל את התסריט והליין-אפ מוכנים מראש מהעורך, ובמקרים רבים הוא מתפקד כצינור העברת מידע בלבד. הוא מדקלם את הטקסטים שנכתבו עבורו על גבי הטלפרומפטר ומציג סרטונים שהוכנו מראש. ניתן אפוא לדמות חלק מהמנחים ל"בוטים" אנושיים, המוציאים לפועל מסרים שהועברו להם מלמעלה. תופעה זו בולטת במיוחד כאשר המסרים או הקו המערכתי מנוגדים לעיתים לדעתם האישית של המגישים. למרות זאת, משיקולים מקצועיים ופרנסתיים, הם מיישרים קו עם האידאולוגיה שהערוץ מייצג, גם אם לא עם הכל הם מסכימים.
מערכת מורכבת זו מובילה בהכרח לשורה של פשרות מקצועיות. כאשר הדגש עובר מחיפוש אחר האמת הצרופה אל עבר נראות חזותית, קלילות וריגושים מהירים, התוצאה היא עיגול פינות שיטתי. הציבור הרחב מקבל לא פעם מידע לא שלם, לעיתים לא אמין מגמתי או שטחי, שאינו מעמיק לשורשם של תהליכים חברתיים ופוליטיים עמוקים.
כל עוד המודל הכלכלי של הטלוויזיה מתבסס על רייטינג ופופולריות רגעית, וכל עוד מוקדי הכוח המערכתיים בדרג המדיני והצבאי בתחום הביטחון לדוגמה, מקבלים מהתקשורת המגוייסת את מה שהם רוצים לשמוע, נמשיך לקבל תמונת מצב מעוותת שבה הציבור לא מכיר את המציאות האמיתית האסטרטגית הביטחונית המטלטלת. רוב ערוצי הטלוויזיה, הרדיו והעיתונים שבוחרים ברוב המקרים לפרסם נושאים התואמים את האידאולוגיה שלהם.
לעומת זאת, עיתון מעריב בולט מאוד לטובה ומציג גישה פתוחה בהרבה מערוצי התקשורת האחרים; הוא מפרסם מאמרים מכל הסוגים ומכל הדעות, ללא קשר לדת, לגזע או למין, ואף ללא קשר לאידאולוגיה של כותב המאמר. כאמור רוב ערוצי התקשורת מזמינים לראיונות מרואיינים שאינם מאיימים על האג'נדה שלהם, גם כאשר מדובר בעובדות מוצקות .
שחיקת האובייקטיביות: תחושה שבעבר העיתונות שפתחה את "מדורת השבט" שאפה להיצמד לעובדות היבשות ולהציג תמונה מאוזנת, בעוד שהתקשורת המודרנית והדיגיטלית מונהגת לעיתים קרובות בידי אג'נדות, דעות סובייקטיביות ורייטינג. החלפת העובדה בפרשנות: הטענה שכיום כל גורם או פרשן מסלף או מתאים את המציאות על פי השקפת עולמו האישית או הפוליטית, מבלי לתת דין וחשבון לדיוק העובדתי.
התרחקות מאתוס השליחות העיתונאית: געגוע לתקופה שבה אנשי תקשורת ראו בעצמם משרתי ציבור שהאמת העובדתית היא נר לרגליהם, אל מול עידן שבו השיח נעשה פולשני, מקוטב ומרובד באינטרסים זרים. ההכרה במציאות זו היא הצעד הראשון והחשוב ביותר עבור ביטחונה של מדינת ישראל. ציבור בעל יכולת ראייה רחבה, מתוך עובדות מוצקות, העומד על קרקע יציבה, יכול להשפיע על בחירת מנהיגיו ועל תיקון המעוות, וזאת כאשר הם חשופים לאמת בתקשורת ולא לזריית חול בעיניים המונעת מאינטרסים צרים, על חשבון האינטרס הלאומי של ביטחון המדינה.
התרעות פיקוד העורף