בכל פעם שמתעורר משבר תדמיתי סביב ישראל, למשל בעקבות הסרט "נז"א" שזכה בפרס ובתשואות בפסטיבל ונציה, מרבים כאן להזדעק "איפה ההסברה?" כאילו מדובר בתרופת פלא: לוקחים שניים בבוקר עם אוכל, והכל בא על מקומו בשלום. אלא שלא כך, ואתחיל בשם הפעולה.
לא מצאתי במדינה אחרת מונח המקביל בדיוק ל"הסברה". בעולם נוהגים להשתמש בביטויים כמו תקשורת אסטרטגית או דיפלומטיה ציבורית, כלומר פעילות שמכוונת גם לקהלים שאינם גורמי ממשל.
המונח "הסברה" מניח שאם רק נסביר כמו שצריך, לא יהיו בעיות. אלא שכדי לשכנע, נדרשת מדיניות שניתן להסביר, ושאפשר גם להגן עליה. הנה כמה שאלות, בענייני פנים וחוץ, שאפילו המסביר הכי טוב יתקשה להשיב עליהן.
ישאל בן שיח, הן ידידותי והן ביקורתי: אם ישראל תמשיך בצעדי סיפוח בשטחים, כיצד היא רואה את עתידם של מיליוני פלשתינאים תחת שלטונה? האם בכוונתה להעניק להם זכויות שוות ולפגוע בזהותה היהודית? ואם לא, מה כן? ואם הממשלה מתנגדת לפעולות של הפורעים בשטחים, שאפילו שגריר ארה"ב מייק האקבי, ידיד מובהק של ישראל, מגדיר כ"טרוריסטים ישראלים", מדוע הן נמשכות? "אבל הם..." אולי נכון, אבל לא עונה לשאלות.
או, יהודי שתורם למטרות חברה ורווחה בישראל יתעניין בעתיד הכלכלה, בעוד האוכלוסייה החרדית שאינה ממצה את כושר ההשתכרות שלה, הולכת וגדלה, כמו ההטבות שהיא מקבלת. "ככה זה בדמוקרטיה" אולי נכון, אבל לא משכנע להמשיך להשקיע.
בנוסף למדיניות שניתן להסביר, נדרש מי שיעשה זאת. ובכן, למרות המבטא של נתניהו, קול הבריטון והתנועות התיאטרליות, אין די ב"מר הסברה" כדי לענות על הצרכים. לאחר שבמשך שנים תקציבי משרד החוץ קוצצו, נציגויות נסגרו, ותפקיד שר החוץ הפך לאתנן פוליטי המנותק מכישורים, מי יסביר?
יש עוד עניין – למה ולמי וכיצד מגיבים. מי שייצג את ישראל בחו"ל יודע שאי אפשר להתייחס לכל עניין. צריך לשקלל את הנזק והתועלת בכל צעד - תגובה תשאיר את הנושא על סדר היום והתעלמות עלולה לשדר שלא מוכנים להתמודד עם ביקורת. איך מחליטים? בתבונה.
כמו הבכירים הישראלים שהגיבו בהמוניהם לסרט, גם אני לא ראיתי אותו. אבל הבנתי שהעלה שאלות קשות, ומאידך יש עליו ביקורת מקצועית. ובכן, תארו לכם שבמקום תגובה מתלהמת מראש הממשלה ומטה (בוגדים! לשלול מהם את האזרחות!), רק גורם רשמי אחד או שניים, למשל דובר צה"ל ומשרד החוץ, היו מגיבים, והיתר היו מפנים אליהם. דמיינו שהם היו עונים שאי אפשר להסיק מסקנות מעדויות אנונימיות, אבל ישראל כמובן תבדוק לעומק כל מידע על מעשים חריגים, ותפעל נגד המבצעים. ואז העלו בדעתכם שישראל אכן הייתה בודקת באופן יסודי, ופועלת נגד העבריינים.
במקרה כזה, שני גורמים היו מפסידים כותרות – הפוליטיקאים שהזדרזו להתבטא, ואנשי הקולנוע שקיבלו פרסומת חינם, כזו שיכלו רק לחלום עליה. בה בעת, מדינת ישראל הייתה מרוויחה. אבל לצורך זה, נדרשים ניהול ותיאום, ובעיקר פוליטיקאים שמסתכלים מעבר לבייס, אל טובת הכלל.
אין ספק שישראל עומדת בפני אתגרים שאינם תלויים במדיניותה ובהתנהלותה, ובהם פעולות של גורמים אנטישמיים ואחרים, שרוצים לפגוע בה. אבל אין באלו לבטל את הכשלים בהתנהלותה.
בפרוס על ישראל שנה חדשה, נייחל שמנהיגיה יראו רק את טובת המדינה, ושהיא תפעל בתבונה וביעילות לקדם מדיניות עקבית, הגיונית, ובת-הסברה. אחרת "הסברה" אינה אלא תעמולה, פרופגנדה, ניסיון עקר למלא חלל שנוצר בהיעדר מדיניות.
התרעות פיקוד העורף