אחרי 1948 השתנה המבנה הדמוגרפי של הממלכה בעקבות הגעת מאות אלפי פליטים פלסטינים וסיפוח הגדה המערבית ב-1950. אך המשקל הדמוגרפי לא תורגם בממלכה לשליטה במוקדי הכוח. הצבא ומנגנוני הביטחון נותרו מזוהים במידה רבה עם השבט השולט.
ב-1988 ויתר חוסיין על הקשרים המשפטיים והמנהליים עם הגדה המערבית. ב-1994 נחתם הסכם השלום עם ישראל, שכלל גבול מוסכם, שיתוף פעולה ביטחוני והסדרי מים. מאז ישראל מוכרת לירדן מים. ב-2021 הושג הסדר להגדלת המכירה ב-50 מיליון מ"ק בשנה, כך שלא כל המים שישראל מספקת כיום לירדן הם התחייבות מקורית בהסכם השלום.
יש גם הדדיות באינטרס האסטרטגי בין המדינות. באפריל 2024 יירטה ירדן כלי טיס בלתי מאוישים איראניים שעשו את דרכם לישראל. ישראל היא כוח מרכזי ביציבות האזורית שמסביב לממלכה. במובן זה ניתן לראות בישראל מעין כיפת ברזל אסטרטגית של ירדן.
ישראל אינה צריכה להכריז על כך שכל נאום אנטי-ישראלי הוא הפרה משפטית של ההסכם. אבל היא בהחלט רשאית לבחון מחדש הטבות שאינן חלק מהתחייבויותיו המקוריות, ולדרוש מירדן להבין שהשלום אינו מסלול חד-סטרי. השלום, כמו הביטחון, הוא דו-צדדי. וגם ההטבות הנלוות לשלום אינן מובנות מאליהן.
התרעות פיקוד העורף