לי הנאום הזכיר בכמה מחלקיו הפחות פולמוסיים את נאומו של ראש הממשלה שמיר בוועידת מדריד ב-1991. חלקים נכבדים מדבריו הקדיש אז שמיר, באחד הנאומים החשובים ביותר בדיפלומטיה הישראלית, לקשר המיוחד בין עם ישראל לארצו, לאי-נכונותנו לוותר על חלקי מולדת כה חשובים. גם נתניהו הזכיר בנאומו את הקשר הבל ינותק הזה, והדגיש זאת גם לידיעת אנשי השמאל בקרבנו, שמוכנים למסור את יהודה ושומרון לטובת הקמתה של מדינה ערבית נוספת, פלסטינית, ולחזור לקווי החנק של 1967. את לקח ההתנתקות מהרצועה לא הפנימו.
כמה ימים קודם לכן פורסם בעיתונו מאמר מחאה על השוואת חמאס לגרמניה הנאצית. "איזו השוואה אפשר לעשות בין זה לבין האיום הנורא על האנושות =שהיוותה גרמניה הנאצית?", שאל הכותב וציין כי מה שעשה חמאס הוא "להרוג כ-850 אזרחים וכ-350 חיילים ולהרוס באופן מלא או חלקי כמה קהילות ב-7 באוקטובר". ישראל מבצעת ג’נוסייד, הוא מעליל, ומסיים: "כמו כל המשטרים הרצחניים, גם ישראל מנסה לתעתע בעולם ולהסוות את פשעיה".
זהו עיתון ששש לקדם את פני ראש הממשלה בטרם יציאתו לאו"ם בכותרת מדברי אותו ממדאני: "נתניהו הוא פושע מלחמה, אדריכל של רצח עם בפלסטינים". עיתון שמבכה את הרס בתיהם של בני משפחות רוצחים, וחשוב לו להקדיש מקום נרחב לידיעה על חוקרים מהאוניברסיטה העברית שפיתחו מודל המגלה "מתי עצים ועשבים עוזרים זה לזה ומתי הם נעשים יריבים". בסכסוך הישראלי-פלסטיני ניתן לשער מי בעיני שוקן הם העשבים.
"הארץ" בוודאי אינו עשב שוטה יחיד בתקשורת הישראלית, המוטה ברובה. הוא עץ רב פארות, שמניב שפע של פרי תעמולתי רעיל נגד מדינת ישראל והיהדות. נאום מרשים אחד באו"ם, ובו תגובות מוחצות לכל משמיצינו, בריק הסברתי, אין בו כדי להזים את המגיפה האנטי-ישראלית בעולם, שמוזנת קודם כל מגורמים אוטו-אנטישמיים מבית. הנזק ש"הארץ" גורם אינו יכול להיתקן במחי נאום אחד, מזהיר ככל שיהיה.
התרעות פיקוד העורף