נאום ראש הממשלה, אחד החשובים ביותר שנשמעו לאחרונה, לא הותיר מקום לספק, כי תפקידה של ישראל הוא להציב מראה מול פרצופו הצבוע של העולם. אין זה משנה שהנאום נישא מול אולם ריק כמעט. היציאה המתוזמנת וההפגנתית של חלק מהמשלחות עם תחילת הנאום הייתה מופע של פחדנות. אלה אותם נציגים ששומעים בשתיקה רועמת את נאומי השטנה של איראן ושלוחותיה. אותן מדינות, שחלקן רועדות מפחד מפני ציר הרשע של משטר האייתוללות, בוחרות להפנות את האש דווקא כלפי המדינה היחידה באזור שנלחמת כדי לבלום את המפלצת הזו.
אין כאן דיון על זכויות אדם או על משפט בינלאומי. יש כאן תיאטרון של אינטרסים פוליטיים ציניים. נתניהו לא נסע לניו יורק כדי לזכות במחיאות כפיים מהיושבים באולם. הוא נסע כדי להעביר את המסר באופן חד וברור. אלו דברים לא פשוטים לשמוע, וכביכול לא דיפלומטיים, במיוחד כשהם באים מראש ממשלה ישראלי. אבל מי שמחרים את נציגיה של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון בזמן שהיא נלחמת על חייה לא רק מפקיר את ישראל, אלא מפקיר את עתיד מדינתו שלו.
ארגוני הטרור אינם מתכוונים להניח את נשקם ולחדול ממעשיהם הרצחניים נגד ישראל והמערב. איראן אינה מתכוונת להפוך את עורה ולסגת מחלום השמדת ישראל. אולי יש מנהיגים בעולם שבוחרים לשקר לעצמם ולעמם, אך האמת תצא לאור.
התרעות פיקוד העורף