לא הצהרה בכנס ולא פוסט משותף. צוות אחד להגדלת אחוזי ההצבעה ולשמירה על טוהר הבחירות, השני לקווי יסוד ולתוכנית למאה הימים הראשונים, והשלישי לתיאום מסרים ולמאבק בפייק ניוז ובמסעות הכפשה.
במגילת קהלת, שנקראת בסוכות, נכתב "טובים השניים מן האחד" ו"החוט המשולש לא במהרה ינתק". על חוט של חמישה קהלת לא כתב. אולי כי לא האמין שזה אפשרי.
זה איננו איחוד מפלגות. אין כאן רשימה משותפת, ואיש אינו נדרש לוותר על שמו. "למרות שיש בינינו מחלוקות אידיאולוגיות", כתבו החותמים. זו ברית סביב עקרונות. הגבלת כוחו של השלטון, חוקה, ועדת חקירה ממלכתית ושוויון בנטל. דמוקרטיה ליברלית בנוסח ממלכתי.
וכך, איש על דגלו. מי שביתו בימין הממלכתי, יצביע שם. מי שביתו במרכז, יצביע שם. מי שביתו בשמאל הציוני, יצביע שם. ביום הבחירות כל אחד יבחר את הדגל הקרוב ללבו. במוצאי הבחירות, כל הדגלים יחנו סביב אותו אוהל.
ומה עשינו אנחנו בצאת החג? את מה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב. הודעה בקבוצת הווטסאפ. ציוץ. תגובה של חברה טובה. "כן, אבל". אבל מי יעמוד בראש. אבל רע"ם. אבל מי מבטיח שהם יחזיקו מעמד עד הקלפי.
אינני מצביעה על איש. גם אני כתבתי שהמסמך אינו עונה על כל השאלות. ביקורת פנימית היא חלק מהדנ"א שלנו, ובצדק. לא כל קמפיין יהיה לטעמי ולא כל שותפות תהיה נוחה לי. אבל ב-30 הימים הקרובים גם לביקורת מוצדקת יש מחיר.
הטענה שחוזרת בפי תומכי נתניהו היא "אין לכם הנהגה". וכל "אבל" שלנו חוסך מהם את הטרחה להוכיח אותה. שאלו מישהו אם הוא בעד שוויון בנטל, ועדת חקירה ממלכתית לטבח השבעה באוקטובר, הגבלת כהונה לראש הממשלה וחוקה. אל תגידו מי הציע. על חלק ניכר מהדברים תקבלו הסכמה רחבה. עכשיו אמרו שאלה קווי היסוד של גוש השינוי, וראו כיצד ההסכמה מסתבכת.
זו איננה מחלוקת על רעיונות, זו מלחמה על מילים. שנים של קמפיינים צבעו את "שוויון בנטל" ואת "ועדת חקירה" בצבע אחד, ומה שסומן כ"שמאל" נדחק אל מחוץ לשיח גם כשרבים מסכימים עם הרעיון עצמו.
ובזמן שאנחנו מתכתשים בינינו, ראש ממשלה אחד עמד בראש בשבעה באוקטובר. אותו ראש ממשלה עמד בראש כשהקרע בעם העמיק. אותו ראש ממשלה עומד בראש כבר יותר משנתיים וחצי שבהן הצבא מתריע על מחסור בלוחמים והמילואימניקים נשחקים.
חשבו על מילואימניק אחד שאתם מכירים. כמה סבבים כבר עשה וכמה פעמים אמר "זה האחרון". הוא מתייצב שוב ושוב ושוב. ובאותה שעה, ציבור הנהנה לאורך שנים מפטור מגיוס ממשיך ברובו שלא להתגייס.
השאלות על הגוש לא נעלמו. הן יחכו ליום שאחרי. גם זה כתוב בקהלת: "עת לחשות ועת לדבר". עד אז, את ה"אבל" שלנו נפנה למקום שבו הוא נדרש עכשיו: אל כמעט ארבע שנות הממשלה הנוכחית, ואל מה שעדיין חסר כאן - ובראש ובראשונה הביטחון.
בפעם הבאה שמגיע ה"כן, אבל", יש תשובה אחת: אחרי, עכשיו תורנו.
התרעות פיקוד העורף