בזמן שנתניהו בונה בריתות – הקטנוניות הפוליטית משתלטת על השיח | ד"ר איתן לסרי

ישנם רגעים בהיסטוריה הלאומית שבהם הוויכוח הפוליטי חייב להרכין ראש בפני האתגר האסטרטגי-בטחוני הרחב. השאלה המרכזית הניצבת לפתחנו אינה תיאורטית, אלא נוגעת ליסוד תפיסת הביטחון הלאומית שלנו: כיצד תבטיח ישראל את ביטחונה ואת עצמאותה הציבורית והמבצעית אם וכאשר המעורבות האמריקנית במזרח התיכון תצטמצם? התשובה לכך טמונה ביכולתה של ישראל לשמור על הברית ההכרחית עם וושינגטון, אך במקביל לבנות יכולת עצמאית מאסיבית ומארג של קשרים דיפלומטיים- ביטחוניים- מדיניים וכלכליים אזוריים עמוקים. על הרקע הזה יש לבחון את המהלכים המדיניים והביטחוניים שמוביל ראש הממשלה בנימין נתניהו - מהלכים הממצבים אותו כמי שמנהיג בחוכמה ובאחריות ארכיטקטורה אזורית חדשה, למול ביקורת פוליטית קטנונית ומערכת תקשורתית שלעיתים עיוורת לגודל השעה עד כדי סיכון בטחונם של ראש הממשלה ופמלייתו.

מנהיגות אסטרטגית מול קטנוניות פוליטית

השבוע היינו עדים לביקורו החשאי של ראש הממשלה באבו דאבי ולפגישתו עם נשיא איחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד, לצד דיווחים על מפגשים רחבים שכללו נציגים בסדר גודל אזורי מסעודיה, ירדן, מרוקו, ומפגשי ראשי צבאות מחצי האי הערב ומצפון אפריקה. המטרה ברורה: יצירת "קואליציית יכולות" מול האיום האיראני, שלוחותיו החות'יות וטבעת האש של כטב"מים וטילים. בעוד ראש הממשלה פועל כמדינאי בעל שיעור קומה בינלאומי וממנף את קשריו ויכולתו לצד העוצמה הטכנולוגית, המודיעינית והמבצעית של ישראל כדי לבנות מערך הגנה והרתעה רב-מדינתי, חלקים נרחבים בתקשורת הישראלית ובראשי האופוזיציה בוחרים לצמצם כל הישג היסטורי לפריזמה הצרה של קמפיין הבחירות עד כדי סיכון המדיניות שישראל מקדמת למען בטחונה והגנתה.

כשראש ממשלה יוצא למשימה ביטחונית ראשונה במעלה, הציפייה מאופוזיציה אחראית ומכלי תקשורת הוגנים היא לבחון את המהלך לפי תועלתו הלאומית ולא לפי הציניקניות של "מי מרוויח מזה אלקטורלית". היגון והעיוורון הפוליטי מובילים לניסיון להציג כל מהלך מדיני נועז כ"תרגיל יחסי ציבור" ואינטרס פוליטי זול, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שהאויב האיראני אינו מתחשב בראשי האופוזיציה וחבריהם לתקשורת ואינו ממתין ללוח הזמנים של הבחירות בישראל.

הפקרות תקשורתית ופגיעה בביטחון המדינה

הביקורת אינה נעצרת רק בפרשנות מעוותת, אלא חוצה קווים אדומים מבצעיים. הדיווחים לפיהם שב"כ נאלץ להגיש תלונה רשמית לצנזורה כנגד חברת חדשות 12 - בשל פרסום דבר הטיסה של ראש הממשלה בעוד המטוס עושה את דרכו חזרה לישראל בשמיים זרים , ממחישים כשל בטחוני חמור ביותר. בלהט הרדיפה אחר הסקופ הפוליטי והרצון להביך את הדרג המדיני, חלקי תקשורת מסוימים מוכנים לסכן באופן מוחשי ומיידי את ביטחונו של ראש הממשלה ואת אנשי כוחות הביטחון המלווים אותו. חשיפת מידע מבצעי בזמן אמת אינה "עיתונות חוקרת" ואינה ביקורת לגיטימית; זוהי הפקרות לשמה, הממחישה כיצד המאבק הפוליטי מאיים לכרסם בשיקולי הביטחון הטהורים ביותר.

ארכיטקטורה אזורית: התשובה למציאות הגיאופוליטית

מה שראשי האופוזיציה ומבקריו בתקשורת מנסים לטשטש הוא התפיסה האסטרטגית המבריקה שנבנית לנגד עינינו. ישראל תחת הנהגת ראש הממשלה נתניהו שינתה את המדיניות הבטחונית באיזור וקבעה כללים חדשים למענה בטחוני צבאי לכל הפרה ופגיעה בישראל, היא אינה מסתפקת עוד ביחסים דו-צדדיים בודדים, אלא מובילה להקמת רשת ביטחון מורכבת: מערכות הגנה וגילוי: שילוב טכנולוגיות יירוט, הגנה אווירית (כדוגמת אספקת מערכות כיפת ברזל ואנשי צוות לשותפות אזוריות) ושיתוף התרעות בזמן אמת. אבטחה ימית ואנרגטית: הגנה על נתיבי השיט בים האדום ובמפרץ, לצד אבטחת תשתיות אנרגיה חיוניות. גמישות דיפלומטית: יצירת ציר חשאי וגלוי עם מדינות, כולל כאלו שאין לישראל עמן יחסים רשמיים, המבינות כי היכולות הישראליות הן המשענת המרכזית לשילוב כוחות באזור. התפתחות זו משקפת מעבר מתפיסה מיושנת של קונספציית פעולה התקפית רק במקרים מיוחדים, ו"ישראל מוגנת באמצעות בעלת ברית יחידה" לתפיסה עדכניתף אמיצה ופורצת דרך": ישראל מוגנת באמצעות עצמה - ועל ידי רשת של שותפים אזוריים" אותה מוביל נתניהו בהצלחה.

העצמאות האסטרטגית הישראלית

ארצות הברית הייתה ותישאר בעלת הברית החשובה והחיונית ביותר שלנו. אולם מדינאי אחראי מבין שדינמיקה פוליטית בוושינגטון, שינויי ממשלים ובחירות אמצע עלולים לשנות את מידת המעורבות הצבאית האמריקנית בשטח. האינטרס הלאומי העליון דורש להפחית את התלות המבצעית הבלעדית בגורם חיצוני אחד. נתניהו מציב את ישראל במקום שבו היא יכולה לומר לוושינגטון בגאווה: אנחנו רוצים אתכם איתנו בשותפות מלאה, אך איננו מבקשים שתהיו הקו הראשון. הקו הראשון הוא מדינת ישראל, הקו השני הוא השותפות האזורית שנבנית כעת, והקו השלישי הוא העוצמה האמריקנית שמשתלבת על שני החלקים.

לסיכום: העם והמציאות ישפטו

פוליטיקה היא חלק בלתי נפרד מדמוקרטיה, וביקורת עניינית היא לגיטימית. אך כאשר הדיון הציבורי מובל על ידי תקשורת מגויסת ואופוזיציה המנסות להקטין הישגים כבירים עד כדי פגיעה בביטחון המדינה מתוך נרטיב פוליטי צר ובזוי - חובה להציב מראה בפני הצד השני. ההיסטוריה תבחן את התקופה הזו לא לפי כותרות העיתונים או הניגוחים הפוליטיים באולפנים, אלא לפי השאלה האם ישראל יצאה מהם חזקה, מבוצרת ומחוברת לקואליציה אזורית איתנה. בעוד יריביו עסוקים בזירה הפוליטית המקומית.

הישג זה מקבל משנה תוקף כהמשך ישיר לנאומו העוצמתי של ראש הממשלה מעל בימת האו"ם בשבוע שעבר, שבו הציב במרכז הבמה הבינלאומית את חזון המאבק הנחוש באיראן לצד בניית שותפויות אסטרטגיות רחבות. נתניהו לא הסתפק ברטוריקה מדינית, אלא הוכיח בשטח כיצד הוא מפתח הלכה למעשה את אותה "ארכיטקטורה אזורית" שהבטיח לקדם מעל הדוכן הבינלאומי. היכולת להפוך חזון המופץ לעיני העולם המערבי לסדרת פגישות ומהלכים ביטחוניים מוכחים בזמן אמת, מחדדת את הפער העצום בין מנהיגות בינלאומית מנוסה רצינית ומעשית לבין ניגוחים פוליטיים עקרים של אנשים קטנים. ראש הממשלה ממשיך לפעול כרב-אמן מדיני המבטיח את ביטחון ישראל לדורות.