כאשר שר בממשלה טוען בריאיון "לצערי זה קרה במשמרת שלנו", הוא לא רק מתנער מאשמה ואחריות, הוא גם מנתק את עצמו ואת ממשלתו מכל משמעות, כמו המשמעות האמיתית של היותו "שר" וגם של "תפקיד" ושל "בחירה" ובכלל של "מדינה".
"זה קרה במשמרת שלנו" הוא משפט שחוזרים עליו שרים וראש הממשלה. הוא מתאר בצורה מושלמת את הבריחה מאחריות, את המקריות כביכול בתפקיד שאליו נבחרו, ושאותו הם לקחו על עצמם. אם הם רק היו "במשמרת" באותה תקופה, ממש כמו משמרת בארומה או במשמרת בצבא; אם הם רק הוצבו שם לעבודה או לשמירה, בלי קשר לזה שהעם סמך עליהם שיתפקדו בצורה הטובה ביותר; אם כל ה"משמרת" הזאת היא רנדומלית לחלוטין, ובאותה מידה אם כל אחד אחר היה שם הייתה מתקבלת אותה תוצאה - אז אין חשיבות למהות התפקוד שלהם, אין משמעות להחלטות ולתפיסת העולם שבגינה הם נבחרו.
"מיקי זוהר הישן" מתייחס לסגנונו המוקדם כחבר כנסת צעיר וכיו"ר הקואליציה, אז נתן ביטוי לסגנונו הלוחמני והאגרסיבי. הוא הציג נאמנות בלתי מתפשרת לראש מפלגתו ועורר סערה עם התבטאויות כמו האמירה על "השיטה": כוח, כסף וכבוד.
"מיקי זוהר החדש" אימץ קו ממלכתי יותר, ששילב את האגו שלו. "האני" שמתווך בין הדחפים של האיד לבין המציאות. כלומר, "מיקי זוהר הישן" עדיין חי בתוך "מיקי החדש" ומקנן בו. יש בו רצון לספק את צורכי ה"כוח, כסף וכבוד", אבל בדרכים שקטות ומקובלות יותר.
ה"מיקי זוהר של עכשיו" הוא שלב המצפון, שבו הוא וחבריו לממשלה מסדרים את המציאות כך שלא יצטרכו לקחת אחריות. אם "אירועי" 7 באוקטובר לא היו כל כך נוראים, ואם השרים לא באמת אחראים, אם הם רק "מקריים" והיו שם ב"משמרת", אז אין צורך לחקור, להתנצל או לתקן.
זוהר הוא משל על פוליטיקאים ישראלים של פוסט 7 באוקטובר. בעבר היינו מורגלים לשרים שהיו נתפסים, מודים, מתנצלים, מתפטרים, מתביישים. היה גם שר שיכון (אברהם עופר, 1977) שהתאבד בעיצומה של חקירה בחשד לשחיתות וקבלת שוחד. טשטוש המציאות של הממשלה בא לידי ביטוי גם על ידי הראש ורעייתו, שלא תמיד זוכרים את התאריך המכונן וקוראים לו "השישי", "השמיני", "התשיעי".
מה שלכל אחד מאיתנו נצרב כתאריך האיום בתולדותינו, בבוקר סיוטי שבו כל הפחדים התממשו, כשאזרחים נשחטו כשהם מנסים להחזיק דלתות של ממ"ד, כשלא היה צבא ולא הייתה מדינה שיגנו עליהם; מה שהתקבע בתודעה כפלישה המונית מעזה וכיבוש של העוטף על ידי מחבלים ואזרחים שמסתובבים כמו זומבים בקיבוצים וטורפים וחוטפים נשים וילדים; מה שנשרט אצלנו במוח, מתווך לנו אחרי שלוש שנים כמו מגוון אירועים לא טובים שהתרחשו אי שם באיזה תאריך באוקטובר, תחת פיקוח מקרי לחלוטין של שרים שהיו בסך הכל באיזו "משמרת" באותה תקופה.
כאילו יכלו להיות אחרים באותם תפקידים, ויכלו גם לקרות אירועים שונים בתאריכים אחרים, והכל כל כך מקרי וחסר משמעות, שאפילו אין צורך לתחקר או לברר, לא על ידי ועדה כזאת או אחרת, כי מה שהיה הוא שיהיה, וכאילו אין חדש. רק בשבילנו הכל לא יהיה לעולם אותו הדבר.
התרעות פיקוד העורף