וכמה מילים על הבחור עצמו. הוא טעה. הוא לקה בעיוורון נורא. הוא היה בהיבריס, בשאננות, ביהירות בלתי נתפסת, דומה להפליא לזו שלקינו בה 50 שנה ויום אחד קודם. במקום להודות, להתנצל, לכרוע ברך מול המשפחות, להתפטר מהצבא למחרת האסון ולהחזיר את הדרגות, הוא התבצר במאבק אישי על הפנסיה. מאבק שכולו קלון. מאבק שהפך קצין שטעה, לקצין שאין לו גרם של בושה בכל הגוף, קצין שאין לו מודעות עצמית, קצין שכנראה לקח דוגמה מהאחראי העליון עצמו, שמנסה לעשות את אותו הדבר כבר שלוש שנים.
אז הקצין הזוטר שניסה לברוח מאחריות, כשל. מה שנותר לנו זה לדאוג שגם האחראי העליון, שמשליך את האחריות לכל עבר, ייכשל. למען הנרצחים, ההרוגים, החטופים, הפצועים. למען כולנו.