בשבת שעברה ניצלתי את העובדה שעדיין חג ואין פקקים, ובפעם הראשונה ניצלתי את מינוי הפיס שעשתה לי אחותי לפני כמה שנים ורכשתי כרטיסים למוזיאון המדע בירושלים. כל שאר הפעילויות דרשו הליכה בטבע, נחלי אכזב ונעליים סגורות. תודה, אבל לא תודה.
זו הייתה הפעם הראשונה של בתי בירושלים. בעליות אל העיר, ויש הנוהגים לטרחן ולהוסיף "שחוברה לה יחדיו", השמעתי לה את "ירושלים של זהב", היא הפתיעה אותי ושרה בגאון את כל השיר. בעבר הלא רחוק עוד נהניתי איתה מחדוות הפעמים הראשונות. מסתבר שככל שהיא גדלה, יש דברים שהיא לומדת, מגלה, חוקרת, גם בלי שאהיה סביבה. התלהבתי מזה שהיא יודעת את השיר, אבל מיד אחריו השמעתי לה גם את "מעל פסגת הר הצופים". את זה היא לא הכירה, קצת שמחתי.
אחותי אמילי, שראתה באינסטגרם שלי שאני בירושלים, שלחה לי הודעה בדיוק כשנכנסנו לרכב. "אנחנו אצל המשפחה של אשתי במודיעין, יש על האש, כולם רוצים שתבואו". כמו שכבר כתבתי בעבר, אחותי נשואה לאישה ויש להן שלושה ילדים. החלטתי לנסוע, אחרי הכל, זה חג והווייז סימן לי רק 24 דקות עד לשם.
כמה דקות אחרי, כשגפן אוכלת את החטיף ואני חדה לה חידות על סוכות, עלינו על כביש 443. לא חשדתי בכלום, עד הסובארו החבוטה ההיא עם הלוחית הירוקה שעקפה אותנו.
כל הטריגרים צפו לי, קארין ז'ורנו ז"ל, בת משפחתי, באמבולנס המוות בנובה. ענר שפירא ז"ל, שהדף עשרה רימונים בידו עד שנרצח, משפחת ביבס, מה שירי ראתה לפני מותה? הצרחות, הזוועות, השיחות האחרונות, התחנונים. אני חמש דקות ממודיעין, וחצי שעה מהבית שלי ברחובות, ועוד רגע יורד לי פיפי של פחד, סליחה על התיאור.
מהוואטסאפ קפצה הודעה על מכירת חפצים - גם השכנים מקומה שישית, בדירה שמעליי, עושים רילוקיישן, המשפחה המי יודע כמה שעוזבת את המדינה למקום פחות פצוע והרבה יותר שקט.
אני לא שופטת, כמה יכול אדם לחיות על חרבו? ואם הוא חי מספיק, ונתן למדינתו את ילדותו ואת נעוריו, ועדיין האדמה רועדת מתחתיו, למה שיעביר זאת גם לדור הבא?
מתישהו נשתקם, נשקם, נחלים. אולי לא לגמרי, אבל נצליח לנשום מחדש. וישובו אלו שעזבו, ופרחים יפרחו מעל כל קבר, והמוזיקה תחזור להישמע, נשוב לרקוד, לאהוב, להניף את דגלנו בגאווה, לבכות בהדלקת המשואות, לנסות לפתור שאלות בחידון התנ"ך, תמיד התשובה היא יהושפט, ולשכוח את התקופה המגעילה בתולדות ישראל, שבה שנאו אותנו מבחוץ פחות מכפי ששנאנו זה את זה מבפנים.
ואני לא ששה אלי קרב, אבל כל חלק בי סמוך ובטוח שכל מי שרצח וכתש, ואנס, ושרף, ושבר, ובזז, ייתן גז, אבל אף פעם, אף פעם, לא יגיע אל היעד.
התרעות פיקוד העורף