לצרוח "ביבי אשם" או "טבח ביבי" - זה ניצול של דם הנרצחים | מאיר עוזיאל

מתי נלמד שפוליטיקה איננה המציאות? איפה היו השלטים על כל הקירות, הצמתים והגשרים: "גם ביבי אשם", אחרי 7 באוקטובר? איפה המילה "גם"? איפה השלטים "טבח גם ביבי"? לאן נעלמה מהשיח המילה "גם", ולו בפונט קטן?

לומר "גם ביבי אשם" אחרי 7 באוקטובר, זו ביקורת. לצרוח "ביבי אשם", "טבח ביבי", זה ניצול של דם הנרצחים. זה מוכיח שלא למדנו כלום. יש רשימה גדולה של למה ולמה ולמה ולמה, בנוגע ל־7 באוקטובר, שאלות שהתשובה עליהן איננה קלה, ואיננה ביבי, לכן, אולי די, שונאי ביבי, אולי תפסיקו עם זה?

אה, אתם אומרים, אבל אם נפסיק, אז מה יוצא לנו מזה? מה הרווחנו מ־7 באוקטובר? כל מי ששאל "למה הצבא לא בא?" בזמן שהוא חיכה שיבואו להציל אותו או אותה, והמשיך לשאול "למה הצבא לא בא?" במשך שעה, חמש, שמונה שעות, עד שהוא נרצח, עד שהיא נרצחה, כל אלה שזעקו את השאלה הזו שנשמעת עד היום ותישמע לעולם, לא זעקו "איפה ביבי?", הם שאלו "איפה הצבא?".

לפעמים נראה לי שלמדנו, לפחות הדור הצעיר שהביצועים שלו בצבא מדהימים. ולפעמים נדמה לי שגם הדור הצעיר לא מבין עדיין. הבחירות בתיכון בליך ברמת גן גרמו לדיכאון. זה כבר לא סקר, זה לא רוב בפאנלים בטלוויזיה, אלה תוצאות אמת. אומנם רק בבית ספר תיכון אחד, אבל תוצאות אמת. הייתכן שאנשים צעירים בעלי מוחות שעדיין לא הושחתו, בוחרים באחוז כזה נמוך בליכוד ובבנימין נתניהו, גם אחרי שמול העיניים שלהם, ישראל בהנהגת הממשלה הזו ריסקה את אויבי ישראל סביבנו, וממשיכה לרסק, גם כאשר הם חיים ברמת גן בכלכלה פורחת. איך ייתכן שצעירים האמורים להיות רגישים לצדק ולאמת לא מושפעים מסיקור משפט נתניהו גם כאשר העוולות של מערכת החוק נגד בני אדם נחשפים? האם יכול להיות שמערכת משפט הגונה לא מעניינת אותם?

גם בלי התמיהה על האחוז הנמוך שהליכוד ונתניהו קיבלו בבחירות בבליך, ולהימור שלהם על מפלגה חידתית בבעלות איזנקוט, האם ייתכן שבנט הגיע בתיכון הזה לאחוז כה גבוה? לאחוז כלשהו בכלל? אדם שהעביר את בירת ישראל לרעננה? אדם שנעשה ראש הממשלה בטריקים ושטיקים שגורמים לטריקים ולשטיקים עצמם להתבייש? דיכאון. לא למדנו כלום.

הרבה מחוסר היכולת ללמוד מבוסס על האמונה של חלק מן הישראלים שרק הם יביאו הישגים למדינה ואחרת אוי ואבוי. בסירובם להודות שהם שואפים לשלטון בלהט תאווה פרימיטיבית להיות השולטים, הם טוענים שזה לטובת המדינה. לגבי 7 באוקטובר, הם טוענים שביבי והליכוד האפסים אשמים, ולו הם היו בשלטון במקום הימניים, הערסים, האספסוף (כל אלה הגדרות של השמאל), זה לא היה קורה. טוב, הבה נראה מה קרה כאשר הייתה פה ממשלת החלומות בלי הימניים, הערסים והאספסוף. ממשלה שייצגה את השמאל ואת מגזרם וקהלם, ומנהיגים שהיו בצלמם כדמותם, תוצר של בית גידולם ושותפים להשקפת עולמם. מה קרה כאשר הייתה ממשלה שהם מייחלים כיום לשכמותה.

הבה נבדוק מה קרה כאשר במקום ביבי והבבונים שלטו המובחרים? הבה נבדוק מה קרה כאשר שלטו אלה אשר קיבלו מנדטים מישראל השפויה (לדבריהם הלא שפויים). מה קרה כאשר השלטון היה בידי המשכילים, הרופאים, הצנחנים, הטייסים, דור המייסדים של המדינה, אנשי הרוח, אותם האוסטיודן ולא המזרחיים. אותם וא"ספים (ותיק, אשכנזי, סוציאליסט, פרוטקציונר, או: ותיק, אשכנזי, סקולרי, פועלי).

ניקח את הממשלה שזכתה בהכי הרבה קולות מצד הבוחרים האלה, אני מניח שגם אני הצבעתי עבורה, זו הייתה הסביבה שלי והאמונה שלי. מדובר בממשלת גולדה, שבה מפלגה אחת בשם "המערך" זכתה ל־56 מנדטים! שיא מנדטים של מפלגה בישראל בכל הזמנים. והנה, הממשלה הזו הופתעה בהפתעה גרועה יותר מאשר 7 באוקטובר. הפתעת מלחמת יום הכיפורים.

הטובים בעיני עצמם, והיפים בעיני עצמם, הנבונים בעיני עצמם, ובעצם גם בעיניי (אף שכולם יפים וטובים בעיניי) טעו. אגב, זה לא שינה בבחירות שבאו אחרי זה. הלא צ'חצ'חים אשר בוחרים מתוך היגיון, בניגוד לבוחרי הליכוד, בחרו במחנה של עצמם שנית, ושוב במספר מנדטים עצום: 51 מנדטים. הממשלה החדשה שהוקמה כללה שוב את גולדה מאיר כראש הממשלה ואת משה דיין כשר הביטחון, כאילו לא למדו דבר.

סליחה על הניתוח היבש. נכון שגם ביום כיפור וגם ב־7 באוקטובר היה צריך לצאת למכת מנע, וכבר כתבתי על הגיחוך הטרגי שבו ממש בעת שכל חכמי ישראל ואנשי צבא לשעבר דנו בפאנלים, בכנסים ובעיתונים בשאלה איך הופתענו ביום כיפור, יצאה לדרך ההפתעה מעזה. למעשה, ב־7 באוקטובר היה קצת יותר קשה לממשלה לצפות מה יקרה, והרבה יותר קל היה לצבא למנוע את זה.

ולא למדנו. מדוע אין רגע אחד של צניעות? מדוע לא עלה בדעתם של אלה שחושבים את עצמם כטובים ויפים ונבונים, להתנהג כמו שטובים ויפים ונבונים צריכים להתנהג, מדוע תוך כדי ההפתעה של 7 באוקטובר כבר נראה היה שרבים שואלים את עצמם איך זה עוזר לנו להפיל את ביבי. האווירה רוויית השנאה, חוסר האחריות בגרימת הפילוג והשסע בעם שהיו במאתיים קמ"ש במנוע של 6,000 סמ"ק לפני 7 באוקטובר, לא עצרו אחרי 7 באוקטובר. הקצף שניתז מן הפה בהפגנות ההסתה, לא הפך ל"אוי, מה עשינו", ולא ל"אלוהים, איך היינו עיוורים".

כאשר האסון מנוצל רק לרווח מפלגתי, אי אפשר להתגונן מפני ההפתעה הבאה, שאני מבטיח לכם שכבר עכשיו עובדים עליה. באף אחת מן ההפגנות הקורעות את אחדות העם לא נשמעה ולו קריאה אחת: התקיפו את עזה. האנשים שמציגים את המחנה שלהם כמחנה אחראי וריאליסטי היודע לקרוא מציאות לא הניפו אפילו שלט קטון: "עזה עומדת לתקוף, לשחוט, לחטוף ולאנוס". אם אני הייתי עומד באחת הפגנות הלוהטות שלפני 7 באוקטובר עם שלט כזה, היו קורעים אותו ממני באלימות.