אייכה | נתן זהבי

1. יש תאריכים שאתה זוכר כי נולדת בהם, ויש כאלה שצרובים בך כי מישהו מת בהם. יש ימים שהופכים לחלק מההיסטוריה. 7 באוקטובר הוא כזה. תאריך שאיש מאזרחי מדינת ישראל לא ישכח לעולם. אירוע מפתיע, מטלטל, כואב, מצלק, משאיר חותם על מיליוני אנשים.

זה היה התאריך שבו חבורת דגנרלים שקעה בתרדמת, חבורת פוליטיקאים אוננה עם קונספציה, המטוסים הכי משוכללים בעולם והטייסים הכי טובים בעולם נתפסו על חם עם המכנסיים למטה.

מיליוני מתפללים יהודים התחננו לבורא עולם "אבינו מלכנו הושיענו חננו", אבל התחינות לא עזרו. כנופיות הרוצחים שעטו אל עבר הגדרות המשוכללות שהפרידו בין רצועת עזה ליישובי "חוטף עזה", ורמסו אותן כאילו היו עשויות צמר גפן.

על גבי טרקטורונים וטנדרים, רכובים על אופנועים ואופניים הם חדרו לתחומי מדינת ישראל, לערים, למושבים, לקיבוצים ולבסיסי צה"ל. הם שחטו, אנסו, שברו, ניתצו, שרפו ופצעו באופן אנוש את מדינת ישראל ואת תושביה.

אצלנו כבר לא צריך להגיד "7 באוקטובר 2023". מספיק להגיד את המספרים 7 ו-10 וכולם מבינים במה מדובר. תאריך מקולל שבו רבים מאלו שראו במו עיניהם את גודל הזוועה והאסון, ורבים מאלו שצפו בסרטונים שצילמו והפיצו פעילי חמאס - הפסיקו להאמין בקיומו של אלוהים. אותו אלוהים שאחרי שואת היהודים באירופה אפשר את קיומה של שואה נוספת לעמו המוכה.

2. לפני שהיום הזה, 7 באוקטובר, הפך בישראל לשם נרדף ל"הבוקר ההוא", היו בהיסטוריה עוד כמה 7 באוקטובר. חלקם נשכחו, חלקם נכנסו לספרים. כשמסדרים אותם זה אחרי זה, אי אפשר שלא לעצור ולשאול איך התאריך הזה נפל פעם אחר פעם על ימים שהתרחשו בהם לאורך מאות שנים מאורעות שהשפיעו על המתרחש על העם היהודי כאן וגם מעבר לים.

7 באוקטובר 1973. היום השני של מלחמת יום הכיפורים. המלחמה בעיצומה, המצרים והסורים הפתיעו, צה"ל מנסה לאסוף את עצמו, וחיל האוויר נלחם נגד מערכי הנ"מ. בים מתנהל קרב מרסא תלמאת במפרץ סואץ. שוב 7 באוקטובר, אבל איש עוד לא דמיין איזה משקל נורא התאריך הזה יקבל אצלנו לימים.

ב-7 באוקטובר 1944 התרחש אחד מהאירועים המכוננים בהיסטוריה היהודית. חברי הזונדרקומנדו היהודים במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו פתחו במרד חמוש, פוצצו את תא הגזים והרגו מספר אנשי SS. המרד דוכא באכזריות, ורוב המשתתפים בו נרצחו, אך הוא נחרת כסמל לגבורה יהודית.

ב-7 באוקטובר 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, בהתאם להוראת שר הביטחון דוד בן-גוריון לקידום ממלכתיות ואיחוד הכוחות לתוך צה"ל, פורסמה פקודת הרמטכ"ל לפירוק מטה הפלמ"ח (תהליך שהושלם בהמשך חודש נובמבר).

ושלוש שנים קדימה, ב-7 באוקטובר 2004, הגיעו פיגועי טאבה. פיצוץ אדיר החריב חלק ממלון הילטון המלא בישראלים בסוכות, ובמקביל פגעו מחבלים באתרי נופש נוספים בסיני. 32 בני אדם נהרגו, בהם 12 ישראלים, ולמעלה מ-120 נפצעו.

ובאותו תאריך בדיוק ב-2006, נרצחה במוסקבה אנה פוליטקובסקיה, עיתונאית אמיצה שמחתה נגד השלטון הרוסי והמלחמה בצ'צ'ניה. פה חטיפות ומלחמות, שם פיגועים ורצח פוליטי.

ואז הגיע 7 באוקטובר 2023. הפעם לא היינו צריכים ארכיונים. ההיסטוריה דפקה לנו על הדלת. בשעה 6:29 בבוקר התחיל מטר הרקטות ומאות מחבלים חצו את הגדר. יישובים הותקפו, אזרחים וחיילים נטבחו, ויותר מ-250 בני אדם נחטפו לעזה. כ-1,200 הרוגים ונרצחים בישראל.

ומאז, 7 באוקטובר הוא לא סתם תאריך. הוא פצע פתוח, זיכרון צורב, ויכוח שלא נגמר ומשפחות שעדיין מחפשות תשובות. במשך עשרות שנים התאריך הזה עבר לידנו בשקט יחסי. אירועים קשים קרו בו, אבל הם נספגו ברצף השנים. ואז הגיע 2023, ומאז כל מה שהיה לפניו נראה כמו הקדמה.

ההיסטוריה היא לא שעון שמכוון את עצמו לאותו יום בשנה, ואין כוח נסתר שגזר שכך יהיה. התאריך עצמו לא אשם בכלום. אנחנו אלה שנותנים משמעות לימים, וב-7 באוקטובר 2023 נתנו לו משמעות שאף אחד לא ביקש. עכשיו נשאר רק לקוות שהשנים הבאות יחזירו לו, איכשהו, משמעות אחרת.

ואחרי שיחלוף 7 באוקטובר השנה, את מרב ההתעניינות הציבורית יתפוס תאריך אחר, 27 באוקטובר. עוד הרבה קודם להגעתו של התאריך הזה, שבו ייערכו הבחירות בישראל שיקבעו מה יהיה פרצופה של המדינה בשנים הבאות, כבר התנהלה מכונת הרעל עם כל הטריקים המלוכלכים שלה.

ריבונו של עולם, תמיד כפרתי בקיומך ובכוחך ושהכל נעשה בדברך, תן לי מתנה ליום הולדתי ה-80 שחל ב-27 באוקטובר: תן לעולם שקט, עצור את המלחמות, את הרציחות, את האלימות. מתנה קטנה לקשיש נרגן, ואז אני אתנצל בענק ואאמין בקיומך.