על פי ספרו הקודם והמשובח "פרומתיאוס אמריקאי" (רוברט אופנהיימר) של הביוגרף קאי בירד, צילם כריסטופר נולאן את סרטו "אופנהיימר". את ספרו החדש "American Scoundrel" ("נוכל אמריקאי") על רוי קון, עורך הדין המושחת והנכלולי שבין הקליינטים הבכירים שלו היו דונלד טראמפ והמאפיה, אין צורך להפיק; יש עליו כבר ארבעה סרטים, שניים מהם תיעודיים; המחזה "מלאכים באמריקה" שהופק לטלוויזיה עם מריל סטריפ בתפקיד אתל רוזנברג ואל פאצ'ינו כקון; בן דמותו "כחול השיער" הופיע לעיתים ב"סימפסונים".
קון מתויק כאחד הנבלים הגדולים ביותר בהיסטוריה האמריקאית. הוא היה חסר מעצורים, עבד לתאוותיו וללא גרם אחד של מוסר בגופו השזוף ופניו המשופצים. טראמפ אימץ את המניירות הקיומיות של קון, ואישיותו נבלעה ונעלמה במטריצה של קון. כל מה שרוצים לדעת על טראמפ נמצא בביוגרפיה של קון. "לרוי קון", נכתב בשבועון "טיים", "יש פרצוף שגורם לך לעבור למדרכה השנייה". "קון היה שחקן ראשי ברוב הדרמות הקלוקלות בצד האפל של המאה ה-20", כותב בירד.
טראמפ היה בן 29 כאשר ביקש מקון לעזור לו לרכוש את מלון קומודור ברחוב 42 במנהטן. זה היה כרוך באיומי סחטנות, קשרי ידידות עם ראש העיר אברהם בים וקשרי עבודה עם משפחות המאפיה הגדולות שבלעדיהן לא יוצקים מלט בניו יורק. בירד מקדיש לקשר קון-טראמפ עמודים רבים. קון היה הומו בארון עד מותו מאיידס לפני 40 שנה, וטראמפ היה הטיפוס שלו: "הוא אהב אותם גבוהים, עם שיער בהיר ועיניים כחולות", כל מה שלא היה בעצמו. "ערכיו, התנהגותו הלא אתית והעדפותיו הפוליטיות של קון", כותב בירד, "שרדו אחרי מותו ואומצו על ידי הממסד שכה שנא. חייו הם הוכחה ליכולתו של האינדיבידואל לשנות את הנרטיב ההיסטורי. הוא הוריש לנו את הפוליטיקה הנרקיסיסטית של דונלד טראמפ".
"קון היה מבריק אינטואיטיבי, כעורך דין וכמספר סיפורים", כותב בירד, "הוא היה ברוקר של כוח ומאכער שלא היה כמותו באמריקה. השפעתו חצתה גבולות. כפי שנכתב ב-1979 ב'ניו יורק דיילי ניוז', 'הוא הפך למניפולטור האולטימטיבי של העיר; רשת מסועפת של קשרים אפלים שהגיעו ללשכת ראש העיר, למאפיה, לעיתונות, לכנסייה, לחוג הסילון-דיסקו, לבתי משפט ולחצר האחורית של ברוקלין וברונקס'".
דוגמה אחת להתנהגותה המרושעת של דורה, אמו האהובה של קון שאיתה חי עד מותה (האב אלפרד היה שופט נטול עמוד שדרה, שקון שנא אך ניצל את קשריו המשפטיים והפוליטיים), מסבירה את השקפת עולמו והמוסר של בנה.
במהלך סדר פסח במשפחת קון בעת קריאת ההגדה, הרגישו כמה מהאורחים שעובדי הבית (המשרתים) נראים מתוחים. כאשר הילד הצעיר בשולחן החל לשאול "מה נשתנה הלילה הזה?", קטעה דורה את דבריו. "בלילה הזה המבשלת השוורצע שוכבת מתה על הרצפה במטבח". זה לא היה הומור יהודי שחור. המבשלת לקתה בדום לב ומתה במטבח. דורה סירבה להזמין אמבולנס לפני סוף הסדר."אמריקאים אוהבים את הגנגסטרים שלהם", כותב בירד. קרמיין גלנטה, ג'ון גוטי, פול קסטלאנו וטוני "השמן" סלרנו, כולם קליינטים של קון, נחשבים ליורשיהם של גיבורים מיתולוגיים במערב הפרוע.
הפרק על המאפיה עסיסי במיוחד: יש בו סחיטה, סמים, זנות, התנקשויות והעלמות מס. הפרק הקשה באמת נקרא "טורף מיני". קון אהב צעירים וילדים, ובדירת הפנטהאוז שלו כמו על היאכטה, היו תמונות קבוצתיות סוטות של גברים עם גברים, אישה עם גברים וסחר בילדים. שחקנית מפורסמת התנדבה להעניק שירותים אוראליים לכל הגברים ביאכטה. קון שכב בכיסא נוח עם בגד ים מינימלי מרוח בחומץ כדי להשתזף; "הוא הריח כמו בשר על האש", תיאר רוג'ר סטון. "הוא קיים יחסי מין כל ערב", כותב בירד, "שלושה-ארבעה נערים בני 15 בלילה אחד. בבוקר היו החדרניות שלו מוצאות מצעים מגואלים בדם".
את תסכולו מסוללת האדבוקטים הנדרשים לתקוע אצבעם בסכרים שהוא מחורר בהבל פיו, הביע טראמפ כאשר נאנח מעומק ליבו ותהה "היכן רוי קון כשאני צריך אותו". "הוא כאן איתנו", משיב בירד, "הטרול של סיוטי הלילה שלנו, מי שחוסר המוסר האישי שלו טמן את זרעי הפורענות של שקיעתנו לפוליטיקת ההבלים של המאה ה-21". געגועיו של טראמפ לקון הם מהזן הנוסטלגי האבוד למפרע; בעיקר משום שקון מת; בשבועות שלפני מותו, נלקח ממנו רישיון עריכת הדין שלו בשל שורה מצחינה של כתבי אישום.
חשוב להבין שטראמפ מתגעגע לאחד המנוולים הגדולים ביותר בהיסטוריה האמריקאית. איש שלא בחל בדבר. ששום דבר לא היה מתחת לכבודו. ששלח אנשים לגרדום, עשק את לקוחותיו ושמנה וסולתה של אצולת ניו יורק נמנו עם חבריו. בין לקוחותיו היו ג'ורג' סטיינברנר, קרלו גמבינו, משפחת ג'נובזה, סטיב רובל ויאן שרייגר מ"סטודיו 54" וכמובן טראמפ, שאמר עליו: "רוי היה ברוטלי אבל היה נאמן מאוד. הוא היה מתאכזר בשליחותך".
טראמפ פגש בקון ב-1973, כאשר דונלד ואביו פרד נתבעו על ידי משרד המשפטים על סירובם להשכיר דירות בבניינים שלהם למשפחות שחורות. קון הוכיח כי יש מערכה שנייה לחיים באמריקה בניגוד לטענה השגורה, ויצא למתקפת נגד קולנית בשירות הטראמפים. הוא האשים את התובעים המחוזיים ב"טקטיקה של גסטפו"; הוא השיג לטראמפ ניכויים מופלגים בהצהרות המס שלו; והכיר לקבלן הצעיר את רוג'ר סטון, אחד ה"שרברבים" הנוכלים שעבד בשירות ריצ'רד ניקסון. כל השופטים, התובעים והפוליטיקאים שהיו בכיסו של קון, הועמדו לרשות מפעלות טראמפ. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. השניים לא היו מסוגלים לאהוב איש מלבד עצמם, אבל זיהו תועלת הדדית רבה בהידוק הקשר ביניהם. קון ניסה להכניס את טראמפ למיטתו, אבל טראמפ לא היה מעוניין.
פיטר מנסו, עיתונאי צעיר, נקלע לאחת הארוחות שזימן קון באחוזה הנפלאה שלו בגריניץ', קונטיקט. מנסו ישב ליד טראמפ ואשתו איוונה, וצפה בכימיה שנרקמה בין טראמפ וקון מוקפת בעננה קלה של צחנה. טראמפ לא מצמץ כאשר קון כינה את אחד ממשרתיו השחורים "סאמבו". הוא למד מקרוב כיצד יכול יהודי להיות אנטישמי. כיצד הומו כמו קון יכול להיות הומופוב מוצהר וקולני. כיצד ניתן לשנוא נשים וקומוניסטים באותו להט.
מול משרדו ברחוב 68 במנהטן, שבקומה העליונה שלו התגורר קון במה שנראה כעזובה ועוני, חנתה הרולס רויס שלו, טרנטה ישנה. למזכירתו הנאמנה הייתה שמורה זכות להאזין לכל שיחותיו, שאותן תמללה ומהן ערכה סטנוגרמות מדויקות ומפלילות. חלק מהזמן שימשו השיחות הללו, שנשמרו במחברות עבות אצל המזכירה כריסטין סימור, את רוי קון במעשי סחיטה שעזרו לקליינטים שלו. אחת הסטנוגרמות תיארה בפירוט רב את שתדלנותו האגרסיבית של קון במאמציו לקדם את הקריירה המשפטית של מריאן טראמפ בארי, אחותו של טראמפ, לכס השיפוט (ממנו פרשה עם בחירתו של טראמפ לנשיא). "רוי לחץ על הבית הלבן", כתבה סימור, "כדי למנות אותה לשופטת. עשר דקות לאחר מכן התבשר על המינוי ובישר לאחות. מיד לאחר מכן התקשר אליו טראמפ והודה לו".
הסטנוגרמות מבהירות כיצד הוטל על רוג'ר סטון לחבל במועמדות של ג'רלדין פרארו לסגנית נשיא מטעם המפלגה הדמוקרטית. זה עבד. בין המשוחחים עם קון תכופות, היו וויליאם קייסי, ראש ה-CIA, וננסי רייגן מאגף המגורים בבית הלבן. קון וטראמפ דיברו לפחות עשר פעמים ביום. קון גייס את רופרט מרדוק ואימפריית התקשורת שלו לחבל בקמפיין לנשיאות של וולטר מונדייל-פרארו.
על פי פתק שנמצא במשרדה של המזכירה סימור, היה זה טראמפ שניהל את שיחת הטלפון האחרונה עם קון לפני מותו מאיידס. הפתק מפוקפק למדי על רקע העובדה שטראמפ העביר את עסקיו מקון החולה, שחדל לתפקד ולהבו קהה, בגידה שלא הפתיעה את קון, שאמר על טראמפ ש"הוא משתין מי קרח". בשיחה מתומללת נוספת, בין קון ורופאו ב-4 בנובמבר 1984, התבשר קון על פרוגנוזת האיידס שלו. הוא שאל את רופאו: "שאתאבד עכשיו או אחר כך?".
אחרי עשר שנות ידידות אישית וברית נוכלים אמיצה, נמלט טראמפ מאבחנת האיידס כנשוך נחש. רונלד רייגן שנרדם על משמרת האיידס והתעורר אחרי שהמחלה הפילה חללים רבים, לא היסס להכניס את קון לתוכנית ניסיונית שבה טופלו חולים נבחרים בתרופה החדשה AZT. במאי 1994 פרסמה סינדי אדמס, הרכילאית של "ניו יורק פוסט", לקט ראשון מתוך יומני הטלפון של קון המת.
באוקטובר אותה שנה, שעה שנהגה במכוניתה, הייתה כריסטין סימור מעורבת בהתנגשות חזיתית במשאית גדולה; היא נהרגה במקום.יש משהו מעיק ומייסר בלהצביע שוב על כל נקודות ההשקה הנראות לעין שבהן שינן התלמיד טראמפ את יסודות ההתנהגות הבריונית, הקלגסית, הנכלולית והערלה לדרך ארץ ופרוטוקול, על ברכי רוי קון. אבל זה מה שעושה בכישרון רב קאי בירד ב"נוכל אמריקאי".
חבריו של קון היו אס. איי. ניוהאוס מאימפריית "קונדה נאסט", ברברה וולטרס ואייב רוזנטל עורך ה"ניו יורק טיימס". הוא כנראה לא אהד אף אחד באמת. גם לא את דיוויד שיין, הצעיר יפה התואר בן שושלת מלונאים שהיה שותפו לחיים. קון עשה קריירה משנאה, והיא זו שזורמת עכשיו בעורקיו של טראמפ. רעל המרעיל את האיש שאינו אחראי למילים היוצאות מפיו וכל מהותו היא הדהוד חלול של שאפתנות עיוורת.
קון טען כי התובע רוברט מורגנטאו רדף אותו משום שניסה להשיב לו כגמולו, משום שג'ו מקארתי, הסוס המת שעליו רכב קון הצעיר, העליל על מורגנטאו האב, שר האוצר של רוזוולט, כי שירת את הסובייטים. את RFK המת האשים קון כי גייס את משפחת קנדי נגדו בשל חילוקי דעות שהיו בין השניים בוועדה של מקארתי שבה היו חברים. את פוביית המס שלו ושאיפתו לשלם כמה שפחות ולשמור על דוחות המס שלו חסויים, למד טראמפ אצל קון, שתיעב את מס הכנסה. "רוי קון היה איש שאם הוא אהב אותך", אמר טראמפ, "הוא היה חבר מדהים ונאמן".
בוועדה שהקים הסנאטור מוויסקונסין ג'ו מקארתי, שחיפשה קומוניסטים בכל מקום, הפלילה כל מי שנקלע לדיוניה, ראתה מרגלים סובייטים מתחת לכל מיטה ואמללה אמריקאים רבים, היה קון הרוח החיה ועורך הדין ששכנע את מקארתי שהוא יותר מבריון גס רוח. באחת התקופות השחורות באמריקה, שאליה מנסה טראמפ לשוב ברדיפה כפייתית שלו אחרי זרים, מהגרים ואחרים ללא הליך משפטי, מצא קון את קולו ואת שליחותו.
היום אנחנו יודעים שהמנטרה ששירתה את השמאל האמריקאי אינה תקפה יותר, וכי אתל ויוליוס רוזנברג לא היו חפים מפשע; ספק אם היו נעקדים לכיסא החשמלי אלמלא קון. על פי עדותו של דיוויד גרינגלאס, אחיה של אתל, ב"60 דקות" משנת 2003, היה זה קון שדחק בו לפברק עדות נגד אחותו. גרינגלאס העיד כי אתל הדפיסה את המידע שבעלה העביר לסובייטים.
עדותו של גרינגלאס גרמה ישירות להוצאתה להורג של אחותו; אבל מי שהדפיסה את המידע הייתה רות, אשתו של גרינגלאס. בימים לפני שהשופט קאופמן דן את הזוג רוזנברג למוות, היה זה קון שהפעיל את כל כוחו - נגד המחאה הרחבה, כולל האפיפיור, על עונש המוות - להוציא אותם להורג. "אם הייתי יכול", אמר, "הייתי לוחץ על הכפתור של הכיסא החשמלי בעצמי".
"המקארתיזם של שנות ה-50", כותב בירד, "התגלגל לניאנדרטליות, פוליטיקה של אמריקה לפני כולם שהפכה את המפלגה הרפובליקנית למפלגה של טינה נגד הממסד הישן, נגד תרבות רבגונית ליברלית וגלובליזציה. הפרנויה של המקארתיזם הפכה לחלק אינטגרלי מהחיים באמריקה. המקארתיזם של רוי קון שרד את ג'ו מקארתי והרעיל את הנוף הפוליטי באמריקה ואיתו הטראמפיזם".
דברים שכתב על קון העיתונאי סם רוברטס, מבהירים במפורש את השפעתו על טראמפ: "רוי היה מאסטר ניצול מצבים מסוימים לחוסר מוסר. הייתה לו אסטרטגיה משולשת: 1. לעולם לא להגיע לפשרה ולא להיכנע. 2. התקפת נגד מלווה בתביעה נגדית. 3. לא משנה מה קורה, לא חשוב כמה עמוק אתה מבוסס בבוץ, טען לניצחון ולעולם אל תודה בתבוסה". טראמפ איבד את המצפן המוסרי שלו כאשר יישר קו עם קון. למדריך הקיומי הזה היו שהוסיפו, הכה חזרה באכזריות, הכחש הכל, גנוב את הנושים שלך והתל בתקשורת.
כשהוא חמוש בכל השטיקים הנואלים של המנטור המת שלו, ניצח טראמפ במרוץ לנשיאות. היו גם מי שהצליחו לזהות בקון קסם אישי רב, חוש הומור, נאמנות וחוכמה. כנגד כל הסיכויים, הצליח קון להקיף את עצמו בבעלי ברית נדירים כמו ברברה וולטרס, שבחיקה הסתתר מאימת חשיפת זהותו המינית ושאותה היה אמור כביכול לשאת לאישה; וכמה מהאנשים הבכירים ב"60 דקות" היוקרתית. טראמפ נשאר לבדו, ללא כוח אש ועם עורך דין (מייקל כהן, שהעיד נגדו והתקבל לאחרונה חזרה למועדון הנוכלים בחיבוק חם) בעל מראה של ארנב מבוהל שטראמפ קרא לו פוץ.
קשה להאמין כי אחת הכתבות עליו ב"60 דקות", מאת מורלי סייפר, שסיקר את וייטנאם מטווח כידון של הווייטקונג, מצאה בליבה להחמיא לו: "רוי קון אינו תעלומה. הוא פשוט מי שאנשים רואים בו דברים שונים. אם תתפתה לניתוח חובבני שלו, מן הסתם תאמר כי רוי קון היה הילד החלש בשכונה שהרביצו לו. לכן, כאשר רוי מרכוס קון התבגר, הוא היה נחוש להיות עשיר, להתנקם ברודפיו והצליח". לפיטר פרייזר, בן זוגו האחרון ומי שקון מת בזרועותיו, היה מושב טוב ביציע שממנו ראה כיצד נעלם טראמפ באישיותו של קון: "הקולניות הזאת, האמונה שאם תאמר את דברך באגרסיביות ובקול רם הוא יהיה אמת - זה האופן שבו רוי פעל, ואין ספק כלל שדונלד היה השוליה שלו".
כאשר טראמפ נישא לאיוונה, אם שלושת ילדיו הבוגרים ב-1977, היה זה רוי קון שהכריח אותו לנסח הסכם ממון דרקוני שלפיו הגיע לאיוונה 20 אלף דולר בשנה. כמובן שהרעיה הדחויה השתלטה על חלק ניכר מרכושו של בעלה והסתדרה לכל החיים, עד שנהרגה כאשר נפלה במדרגות הדופלקס שלה. עצמותיו של קון שקשקו בקול רם. למחרת בחירתו פעם ראשונה לנשיא, התקשר טראמפ לרוג'ר סטון, בן ברית של קון. "כמה חבל שרוי לא יכול לראות את הרגע המתוק הזה", אמר טראמפ, "כמה אנחנו מתגעגעים אליו".
עולם מוזר: חלק גדול מהארכיון של קון רכש מייקל סטייפ סולן REM ומחבר השיר "Exhuming McCarthy". בטקס זיכרון לקון שנערך במידטאון מנהטן, היו מי שהעידו שראו את טראמפ מתייפח.
התרעות פיקוד העורף