קו ישיר לבית הלבן וברית סודית עם דחלאן: התוכנית של חמאס לחזור לשלטון | ג'קי חוגי

חמאס ספגה מכה אנושה ברצועה, אבל השכילה למנף את המלחמה לשורה של הישגים | בעוד אנחנו מרוכזים באתגר הצבאי בלבד, צמרת התנועה משקמת את כלל אגפיה – ואין בכוונתה ללכת מכאן

ג'קי חוגי צילום: ינאי יחיאל
עקבו אחרינו
תיעוד חיסול צלף של חמאס בדרום רצועת עזה | צילום: דובר צה"ל

במלאת שלוש שנים למתקפת חמאס על יישובי העוטף, יש הזדמנות לבחון מה השגנו ולאמוד את כוונות האויב. בחישובים של רווח והפסד, ישראל רחוקה מן הניצחון המובטח. חמאס אומנם ספגה מכה אנושה, והיא ממשיכה לספוג אבידות מדי יום, אבל קיומה בימים אלה משול לנחש. זנבו קוצץ, אך גולגולתו מתפקדת היטב. היא מחשבת לשקם את שאבד לה, תרתי משמע.

חיסול ברצועת עזה
חיסול ברצועת עזה | צילום: רשתות חברתיות

מבחינה צבאית, חטיבותיה ברצועה פורקו, ועמוד השדרה הפיקודי שלה נשבר. גם הבסיס הצבאי שהקימה בלבנון נמחק כמעט לגמרי. אבל הזרוע הצבאית שלה עדיין קיימת בצורתה המקוצצת ומעמידה סכנה לישראל. אפשר לדמות זאת, במגבלות המתבקשות, לצבא סדיר שהפך לארגון גרילה ופועל לפי אשכולות מקומיים. כך היה צבא עיראק של סדאם שפוזר בידי האמריקאים ב־2003, אך הצמיח מתוכו את ארגון אל־קאעידה.

חמאס מסרבת להתפרק מן הנשק לא רק כדי למנוע מתנה גדולה מישראל, או כדי להגן על עצמה. היא רואה סיכוי טוב לשיקום צבאי ומדיני. ישראל מצידה מתקשה לדחוק אותה לפינה ולאלץ אותה לוותר על הנשק. ישראל מחושקת על ידי הבית הלבן, אבל גם בתוכה פנימה. מלחמת חורמה לטיהור הרצועה מן הכוח הצבאי עשויה להימשך שנה לפחות ולגרור את החברה הישראלית, ובראשה הכוחות הלוחמים ובני משפחותיהם, למסע שהוא מעבר לכוחותיהם.

את כל זאת יודעים ראשי חמאס וחותרים לנצל זאת לטובתם.

קו ישיר לבית הלבן

שלוש שנים אחרי, בחמאס שואבים עידוד מסדרה של הצלחות. חלקן היו בגדר שאיפה בלתי מושגת ערב 7 באוקטובר. הסוגיה הפלסטינית, שהייתה אחרונה בסדר העדיפויות של העולם כולו, הפכה לבעיה מרכזית הדורשת טיפול דחוף. יחיא סנוואר ומוחמד דף הראו באותה שבת כי עזה תחת סגר היא איום לא רק על ישראל, אלא על היציבות העולמית. הם לחצו על כפתור והטביעו סדרה של מדינות במלחמה מזיקה ומסוכנת שאיננה שלהן. בחמאס מתאמצים בימים אלה להסביר לעולם כי מוטב לו להתאגד כדי לאלץ את ישראל לפתור את הבעיה הפלסטינית. הזנחתה, לשיטתם, היא פצצת זמן כפי שהוכיחה אותה שבת.

קואליציה של מדינות חשובות מתייצבת לצד חמאס בימים אלה. איראן אומנם רחקה ממנה, אבל טורקיה תפסה את מקומה היטב וכן האחות הוותיקה קטאר. שתי מדינות אלה קרובות לבית הלבן ולוחשות על אוזנו של נשיא ארה"ב. ישראל איננה משכילה לקרב אותן אלא מרחיקה, וכך מחזקת עוד יותר את המחנה התומך בחמאס. מי היה מאמין כי לראש הלשכה המדינית של חמאס יהיה קו פתוח ליועציו של נשיא ארה"ב. אל־חיה נפגש כבר כמה פעמים עם שליחי דונלד טראמפ, אף שהוא ואנשיו נחשבים על פי החוק האמריקאי כטרוריסטים.

על כך יש להוסיף את הרחוב במדינות המערב. גם אם בפריז, בלונדון, באתונה ובניו יורק מזהים את חמאס עם פשעי 7 באוקטובר, עדיין גאתה התמיכה בבירות הללו בזכותו של העם הפלסטיני למדינה משלו. התמיכה הזו מעניקה רוח גבית גם לחמאס.

לא יוותרו על ההזדמנות. מחבלי חמאס בעזה ב-2022
לא יוותרו על ההזדמנות. מחבלי חמאס בעזה ב-2022 | צילום: עטיה מוחמד פלאש 90

בחירות לפרלמנט הפלסטיני

איש אינו מזכיר את האסירים הפלסטינים שאותם שחררה ישראל בעסקאות החטופים. אין זה מקרה. חמאס מעדיפה להסתיר את נוכחותם במדינות המארחות, ובראשן טורקיה, קטאר, מלזיה ומדינות אחרות. גם ישראל מעדיפה לא להזכירם, מפאת המבוכה שגרם לה השחרור. מדובר במאות אסירים כבדים המהווים אוגדה של תאים רדומים. הם עלולים לשמש עתודה צבאית של פיקוד ותכנון אם חמאס תחזור להילחם בישראל מחו"ל.

חליל אל חיה, חאלד משעל
חליל אל חיה, חאלד משעל | צילום: רויטרס,עבד רחים כתיב, פלאש 90

הלקח מ־7 באוקטובר

בחזרה לריאיון של ח'ליל אל־חיה. חבריי ואני התקשינו לחלץ ממנו השבוע כותרות שיתפסו את העין. אכן מדובר באחד המנהיגים האפורים באזור. אבל יש דברים חשובים מכותרת עיתונאית. למשל, קריאה בין השורות של דבריו והבנת הכיוונים שאליהם בכוונתו לפנות. אל־חיה אכן פירט לאן מועדות פניו בצומת הדרכים הנוכחי שאליו נקלע האזור כולו. בכוונתו להסיר את המחסומים שמציבה ישראל בפני שיקום עזה, לחתור לתפוס חזקה בפרלמנט ובחיים הפוליטיים בכלל ולשמר את כוחו הצבאי.

ריאיון כזה ודומיו מספקים לנו הזדמנות לא רק להבין לאן פונה חמאס, אלא גם להפיק את אחד הלקחים החשובים מ־7 באוקטובר: ללמוד את האויב לעומק, להקשיב לו ולנתחו מכל היבט אפשרי. חברה מתוקנת איננה שולטת בעם אחר, ואם היא שולטת בו, עליה להתבונן בו בשבע עיניים. במיוחד אם הוא מצהיר השכם והערב על כוונותיו התוקפניות כלפיה.

ישראל של 2023 לא ביקשה ללמוד את הפלסטינים, אלא בדיוק להפך. היא סגרה את דלתה בפניהם והתעלמה מכל קול שעלה מתוכם. לטוב ולרע. לו גילינו עניין רב יותר במתרחש ברצועת עזה לפני מתקפת חמאס, ייתכן שהיינו מודעים למוטיבציה הרבה של סנוואר, דף וחבריהם לשנות את המציאות. אולי ההתרעות הרבות שהם הניחו לפתחנו, רבות מהן בגלוי, היו מתלכדות לכדי סכנה אמיתית.

החתירה להכיר ולדעת איננה תפקידה של מערכת הביטחון בלבד. גורמי הביטחון מושפעים ישירות מן השיח בציבור ומאותגרים על ידו. הפיכת הנושא הפלסטיני לדיון ציבורי ער היא אינטרס ישראלי כולל. גם פוליטיקאים צריכים להיות שקועים בכך, גם מנהיגים, ובוודאי עיתונאים.

שלוש שנים אחרי, הלקח הזה לא הופק. יותר מכך, סגירת הדלת והאדישות נמשכות כשהיו.

תגיות:
כתבי מעריב סופהשבוע
/
מעריב סופהשבוע
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף