המשך כהונת ממשלת הימין פירושו לארוז ולברוח עם ובגלל הילדים. רבע מיליון כבר נטשו והצטרפו לכמיליון אזרחים ישראלים שחיים כיום בחו"ל. הנשארים מנהלים כיום את המאבק הליברלי ומשלמים במחירי צמצום חופש הביטוי והחופש במרחב הציבורי. המוצא של מי שיישאר במקרה של ניצחון הימין, חרף עזה ובנותיה, "נז"א" וממזריו, הוא להשתבלל, להגר פנימה ולהבריח את דלת הכניסה לביתם בשלושה בריחים. האחד נגד מדיניות החוץ שתוצאתה חרם ונידוי עולמי, השני נגד מדיניות הביטחון שפירושה מלחמות נצח, והשלישי מדיניות הפנים שמשמעותה הדתה או התחזקות ברוח האספסוף.
נתיב המילוט של המהגרים פנימה הוא לארוג את החיים סביב קשרים עם אוכלוסיות ומדינות ליברליות בעולם, בתקווה שהמשך שלטון הימין לא יגביל את הקשר האינטרנטי. לפתח בעולם קשרים עסקיים, חברתיים, חינוכיים, כולל קשרי מדע ותרבות, וליצור אוטונומיה ליברלית-דמוקרטית שמרכזה ב"תל אביב" כיחידה גיאוגרפית. לא בגלל אצבע בעין, אלא בגלל מוד טבעי של הישרדות ובגלל אצבע אלוהים. זאת היא הדמוגרפיה, טמבל.
מבחינת רוב האוכלוסייה, בחירות כן ביבי לא ביבי אינן בחירות גורליות. הוא את שלו כבר עשה. גם אם הוא וקהלו יפסידו בבחירות הנוכחיות, הם ינצחו בבחירות 2030 במחלקות היולדות באמצעות הרחם התעשייתי והאידיאולוגי של הקואליציה הנוכחית.
הדברים האלה לא נאמרים לתפארת הפרובוקציה, אלא לטובת ראייה מפוכחת של המציאות. ולא מדובר במדריך לדיסטופיה, כי היא כבר כאן. גם אם תעלה ממשלת איזנקוט, השינוי לא יהיה דרמטי. תהיה תחושה משחררת של הטובים ניצחו, משרדי הממשלה יעבדו ביעילות, יחסי החוץ ישתפרו, והשחיתות תוקע ותטופל.
כל אלה בונוס אדיר, אלא שמדיניות החוץ והביטחון לא תשתנה דרמטית. שינוי אמיתי מחייב תמרון פראי של נושאת מטוסים בהוריקן דרגה 10. אני לא רואה על הגשר את קפטן אחאב ממובי דיק ועל הסיפון את צוות הימאים הקשוחים שילכו ראש בראש מול הלווייתן הטורף. אני רואה את המיטב והמרב שהחברה הישראל מנפקת ועדיין מצפה למהפכה אמיתית (שיש בה פוטנציאל למלחמת אזרחים).
הנחת העבודה היא שתחילה תלך ממשלת השינוי על חזרה לכשירות. מדינת ישראל, כמו המכונית שחזרה משירות מילואים במערכון של הגשש, זקוקה לאוברול. הבעיה, כנאמר קודם, היא ציר הזמן שפועל לטובת ממלכת כוהנים וגוי קדוש.
אזהרת מסע
התנאי היחיד והבלעדי לשמירה על צביונו של המגזר הדמוקרטי-ליברלי הוא קנטוניזציה, שקווי היסוד שלה יהיו מוטמעים בהתנהלותה של ממשלת השינוי. כאילו קל. הרי ברור שאין דרך אחרת לגשר על מצב שבו הוא או הם או אנחנו עם צפי למלחמת אזרחים. התקווה היא ששאר המגזרים ישתפו פעולה עם התוכנית, שעל פניה תסייע ללכידות הפנימית שלהם.
"שלושת הגדולים", למעט המגזר הליברלי, מתנהלים ממילא כקנטונים. חרדים, מתנחלים וערבים חיים בסוג של אוטונומיה שיש לה תיחום גיאוגרפי ועוצמה (לכידות) פנימית. כל השאר הם איים כמו בדואים ודרוזים, ורק המגזר הליברלי פרוץ לרווחה.
לכאורה גוש דן ותל אביב הם מגזר כאילו אוטונומי. למעשה תל אביב הופכת להיות מנהטן, שרבעים שלמים (בסגנון בני ברק) נוגסים בה והיא נחדרת כלכלית (עסקים) ואידיאולוגית. לכאורה אין בעיה לקנות דירה במגזרים אחרים. למעשה לא קונים משמעותית דירות בכפר או עיר ערבית או חרדית. למזלנו יש הגירה שלילית של מתנחלים מהגדה, והממשלה מחפה עליה ביצירת "חוות" רועי רוח. כך שבפועל כל המגזרים מתכנסים יותר ויותר בכור מחצבתם ולא בכור ההיתוך הבן-גוריוני, והמגזר התל-אביבי פרוץ.
החרדים שולחים זרועות אורבניות על כל גבעה ותחת כל עץ רענן, המתנחלים שולחים גרורות לישראל גופא בסגנון פרובוקציית בחירות כמו התנחלות רמת ארבל, שמתחככת בקיבוץ רביד ובכפר עילבון. אנשי המגזר הערבי נלחמים על כל דונם בתוכנית המתאר של יישוביהם ויש להם אחיזה גיאוגרפית בגליל, ורק המגזר הליברלי פרוץ לכל רוח עוועים.
במובן של תרבות אקלקטית וגלובלית זו ברכה. במובן הלאומי זה הסדק שדרכו חודר המגזר הדתי-חרדי-לאומני-משיחי כגוף זר ועוין לאורח החיים הליברלי-דמוקרטי. הגל הזה ייבלם רק כאשר ממשלת השינוי תניח יסודות ראשונים לכללי משחק במרחב הציבורי, שיהיו כפופים לרצון הציבור. מסקרן לבחון אם הציבור התל-אביבי-ליברלי-חילוני יתמוך בסילוק המאפיה של הכשרות שרוכבת על ההידרדרות המנטלית, שהיא פוסט-טראומה שמתחזה להתחזקות.
אזהרת מסע: דריסת הרגל הגסה בכל אדווה של ליברליזם ומהוגנות תימשך ביתר תוקף (תרתי משמע), אם הימין המושחת והמשיחי ינצח בבחירות. כולל אלימות מערכתית. המדינה אגב, כמסגרת, תישאר. לא ממש אותה מדינה, אבל התפקוד הבסיסי יתקיים ולו רק בגלל אינסטינקט השרידות של אנשים וחברה, ובעיקר סתגלנות. ירושה גלותית שהושרשה בעם היהודי משך דורות, רק שעכשיו הפריץ הוא יהודי. את הישראליות הם ישאירו לליברלים ולערבים.
וכל הג'אז הזה יהיה בחסות הקריאות ליחד ואחדות. ה"יחד" עם השחיתות וה"אחדות" עם המשיחיות. מכאן השאלה היא איך מגיעים לקולות הצפים. "אני מצפה מכם (מגוש השינוי) להיות קילרים. אכזרים. עם סכין בין השיניים. להפסיק עם הנימוס, הזהירות והחישובים המתפתלים על 'מאוכזבי נתניהו' שאסור להרגיז".
התרעות פיקוד העורף