מחר (שבת) שמחת תורה. כמו בשנתיים האחרונות, זו תהיה אותה תורה, אבל לא אותה שמחה מתפרצת וחסרת גבולות. זו תהא שמחה אחרת. שמחה שמנת עצב משמעותית מהולה בה. מי יודע מתי, ואם אי פעם, תהא שמחת התורה כרוכה פחות בדמם של הנרצחים ובסבל שנגזר לכל החיים על מי ששרדו פציעה, שבי או כאב אובדן יקירים בשמיני עצרת 2023.
תשומת הלב בחג הזה תתחלק לשלושה אירועים: מתן תורה לפני 3,339 שנים בשנת 2448 לבריאה; אסון 7 באוקטובר 23' - האפטר שוק של השואה; והבחירות הקרובות, המוגדרות הפעם יותר מתמיד כגורליות.
בעוד פחות מחודש, ביום שלישי ט"ז בחשוון, יקבל כל אזרח ישראלי את הזכות להטיל פתק אחד ויחיד לתיבת הקלפי. פתק אחד ולא יותר. הפעם יותר מתמיד העובדה שצריך למזוג לפתק אחד שלל מסרים שאתה רוצה לבטא מקשה בבחירת הפתק הנכון. כי היא מחייבת בוחרים להחלטה מקדמית קשה: האם לנצל את זכות ההכרעה במבט צופה עבר או במבט צופה עתיד.
כמובן שישנם המאמינים כי מי שאשם פחות במחדלי העבר הוא גם מי שדרכו וכישוריו עדיפים להמשך. אלה פטורים מהדילמה. אבל הרבים שלדידם יש לבחירה המקדמית הזו השלכה ברורה על ההכרעה שאליה הם מכוונים, ימשיכו להתלבט.
פחות מחודש לפני הבחירות, ונראה שהשמיים מאירים פנים לשמאל. לפתע, כמו משום מקום, נוחתת עלינו ברצף סדרה של גילויים מרעישים, ממקורות מגוונים, שכמו מחשבים לגבש עבורנו תמונת עולם הצופה פני עבר, שצצה מן הריק ומייצרת לכולנו עבר חדש ואמיץ, שהמכנה המשותף שלו הוא: "אשמת בנימין". ממש הצפה בים של סיפורים ותגליות הבאים להמחיש כי לא בבוקי סרוקי מדובר, אלא בצרופת עובדות חדשות. בוקר אחר בוקר, וגם בצהריים ובערב, אנו מוצאים עצמנו נפעמים נוכח גילויים מרעישים שהצליחו במשך כמעט שלוש שנים להישמר בסוד כמוס, חפים מכל הדלפה ולו מרומזת, עד שנפתח לנו שער והגיעה שעת הגילויים.
וזה מסביר כמובן את התנגדותו לוועדת חקירה ממלכתית, תוך שהוא מנצל בציניות את התנגדות השמאל למינוי יו"ר ועדת חקירה בידי גורם שאינו מוטה באופן קיצוני נגד הממשלה, כזה שאינו מגובש באופן מוצהר ובלתי הפיך בעמדתו בנוגע לשאלה מי אחראי למחדל, ולכן עלול חלילה לסטות מדרך המלך לחשיפת האשם, ובכך לסבך את החקירה כפי שעושים שופטי המחוזי בירושלים במשפט נתניהו.
מי רוצה פוליצר?
מפחיד לחשוב שלולא זימן לנו הגורל העיוור את שפע המידע החדש, היינו נידונים להתבוסס בבערותנו ביחס למתחולל סביבנו. אבל בנוסף לגורל ראויה לכל שבח עבודת התחקיר המאומצת, ובעיקר המתמסרת, של עיתונאים אמריקאים וישראלים ביחד ולחוד, שקורצו מהחומר של אליטה עיתונאית שהכתובית "פוליצר" חרותה על אי אלו איברים מגופם, מיום היוולדם, באותיות זהב.
מפחיד לחשוב שלולא עבדו, יומם ולילה, כמעט שלוש שנים על התחקיר, ולו היו מתמהמהים אפילו עוד חודש אחד לסגור את המעגל - עלול היה התחקיר להתפרסם אחרי הבחירות ולהיוותר כאבן שאין לה הופכין (ע"ע דוח אסון מירון), ולאדות את סיכויי התממשות הקעקועים הפוליצריים.
אבל עוד לפני טקסי הפוליצר, מגיעה להם התודה והברכה על העבודה והמלאכה שהשקיעו לשם שמיים. נטו. הודות למועמדים הפוליצריסטיים הללו נתגלה הסוד הגדול ונפתרה התעלומה, איך חרף זרימת המידע והבהובן של כל הנורות האדומות ורעשי הרקע מחרישי האוזניים, קיבלה הנובה אישור ולא בוטלה גם כאשר כרטיסי הסים הישראליים של הנוח'בות הופעלו, וחיילי הכוננות המשיכו לנום בתחתוניהם שקועים בחלומות אשמורת הבוקר כשראשי חמאס ולוחמים באלפיהם נהרו למנהרות.
מסתבר שכובד משקלן של ראיות הזהב שהצטברו במקומותינו היה כה מרשים, עד שאפילו קרויסוס, שצבר הזהב שלו היה הגדול בתבל, לא היה מקל בהן ראש. אבל נתניהו - כמו נתניהו, בטעות המי יודע כמה שלו ב"מאני טיים" - החליט להטיל על הראיות איפול כדי לא לייצר פניקה בציבור. במקום למשוך לציבור בשרוול, מיהר נתניהו לקיים דיון בקבינט כדי לדון בהקלות למתן היתרי עבודה לפועלים מהרצועה, בתקווה תמימה שבזאת יקרע את רוע הגזירה.
כבר נאמר מה היתרון הגדול, בישראל בעיקר, של סופר הבא לתאר התרחשות אמיתית, על פני סופר מדע בדיוני. והתשובה היא שמהשני נדרשת מידה מסוימת של סבירות בעלילה. לכן, היות שביקור נתניהו באמירויות היה מציאות ולא יציר דמיון, אפשר למכור לקהל צופי ערוץ 12 כי נסע לאבו דאבי כדי לדרוש מהאמיר לשקר עבורו ולספר לעולם כי מעולם לא הזהיר אותו מפני מתקפת חמאס. שהרי לו היה מדובר בסיפור בדיוני קצר, הרי מבקריו היו שואלים מה הסבירות שנתניהו יבקש להכחיש את האזהרה, אם הייתה. ובייחוד, האם לנסיעה למטרה זו אתה מצרף את ראש המוסד, ראש המל"ל ואנשי מקצוע אחרים?
מי שמפחדים מוועדת חקירה של ממש, הפועלת ללא מורא ובעיקר ללא משוא פנים, הם אלה התולים תקוותם בכך שיצחק עמית, המצוי בעימות חסר תקדים עם הכנסת והממשלה, ימנה ועדת חקירה שתתמקד בעיקר בסוגיית אחריותו המוחלטת של ראש המערכת גם בכל הנוגע לערנותו שלו.
לסיום, הגיע זמנה של האמת להיאמר. תהיו רציניים: כדי לבדוק את סוגיית האחריות למחדל של 7 באוקטובר לא צריך משפטנים דגולים. די ב-12 ישראלים שייבחרו באקראי בטכניקה מקובלת לבחירת מושבעים, מצוידים בשכל ישר. הם יעשו את המלאכה כדבעי בהנהלת שופט המנהל את הדיון על פי החוק, מנסח את השאלות להכרעה ומסביר שאלות משפטיות. ובא לציון גואל.
כי לא צריך להיות משפטן דגול כדי להבין שממדיו של הטבח נבעו מההפתעה המוחלטת שהשיג האויב.
כי לא צריך להיות משפטן דגול כדי לשאול את רונן בר: אם ידעתם על האזהרות, למה לא פיזרתם את הנובה והערתם את ראש הממשלה?
כי לא צריך להיות משפטן דגול כדי להבין שהתרעה שמקורה בסנוואר לא נועדה להזהיר מהפתעה, אלא לפתוח בהתמקחות.
כי לא צריך להיות משפטן דגול כדי להבין שהמסר של השליחים היה: אל תזלזלו באיומי רקטות הזלזאל, ולכו לקראת חמאס בפן הכלכלי ובשחרור אסירים.
כי לא צריך להיות משפטן דגול כדי להבין שנתניהו ער היה מזיז מסוקים וטנקים ומקנח בכוננות עם שחר.
התרעות פיקוד העורף