למפלגת ישר! של גדי איזנקוט יש הזדמנות לחדש ברית היסטורית שנשחקה | ליאורה מינקה

עם פרסום רשימת מועמדי מפלגת ישר! בראשות גדי איזנקוט, עלתה ברשת דאגה מריבוי הדתיים ברשימה. רבים מיהרו לטעון שהדתיים "ימניים בהכרח", ולכן קבעו נחרצות כי "הדתיים" עלולים לחבור לאחר הבחירות לצד הימני ולממשלת נתניהו. הטענה הזו משקפת שיח ציבורי שהפך רדוד, חד־ממדי ומבוסס על תיוגים במקום על הבנת עומק.

המשפט “כל הדתיים ימניים” אינו שונה מהכללות מרגיזות אחרות כמו “כל הערבים מחבלים”, “כל המרוקאים ביביסטים”, “כל הרומנים גנבים” או “כל התל־אביבים שמאלנים”. כולן מבוססות על אותו מנגנון שטוח שמוחק את האדם הפרטי ורואה ומגדיר את הקבוצה. הסטריאוטיפים מחליפים דיון רעיוני אמיתי בהנחות זהותיות אוטומטיות.

הנטייה הזו לקטלג אנשים לקבוצות זהות אינה מקרית. מחקרים בפסיכולוגיה החברתית, ובהם עבודותיה של פרופ’ סוזן פיסק מאוניברסיטת פרינסטון, מראים שהמוח האנושי נוטה לבצע “קיצורי דרך” קוגניטיביים: אם אדם משתייך לקבוצה אחת, אנו מניחים שהוא מחזיק בעמדות מסוימות. זהו מנגנון שמקל את עיבוד המידע, אך מוביל להכללות שגויות ולדעות קדומות.

גם חוקרים בישראל מגיעים למסקנות דומות: בני אדם מקטלגים את זולתם, ותיוג קבוצתי מעצב את היחסים בין הקבוצות. באופן לא מפתיע, כשאנחנו חושבים על יחידים, ולא על קבוצות, הסטריאוטיפים נחלשים. מחקרים של המכון הישראלי לדמוקרטיה ושל מרכז גוטמן מחזקים את הטענה כי הציבור הדתי־לאומי אינו קבוצה אחידה, אלא מגוון מאוד בעמדותיו, בזהותו ובאורחות חייו.

המחקר “דתיים? לאומיים!” (2015) של המכון הישראלי לדמוקרטיה מצא כי המחנה הדתי־לאומי “מתאפיין בפיצול לקבוצות משנה אחדות, שיש ביניהן חילוקי דעות בנושאים מרכזיים”. הוא אינו מגזר סגור אלא מרחב זהות רחב, הכולל דתיים לאומיים שמרנים, ליברלים, מרכזיים, חרד"ליים, מסורתיים ואף אנשים שאינם מגדירים עצמם “דתיים”, אך מזדהים עם ערכים של הציונות הדתית. ממצאים אלה נמצאו גם ב־2020 ועוד.

סקר של מרכז גוטמן “יהודים ישראלים - דיוקן” (1991־2009) מצא כי דתיוּת אינה מנבאת בהכרח עמדות פוליטיות זהות: יש דתיים־לאומיים התומכים חלקית בהפרדת דת ומדינה, בזכויות להט"ב, במדיניות כלכלית סוציאל־דמוקרטית ובתפיסות דמוקרטיות ליברליות. הציבור הדתי־לאומי מפוצל בעמדותיו ביחס למוסדות המדינה, לשוויון זכויות ולפשרות מדיניות. חלק מהדתיים מביעים אמון גבוה במוסדות המדינה, אחרים - אמון נמוך; חלק תומכים בפשרות מדיניות, אחרים מתנגדים; חלק מחזיקים בעמדות חברתיות־ליברליות, אחרים בעמדות שמרניות.

כל אלה מצביעים על כך שהסטריאוטיפ “כל הדתיים ימניים” אינו עומד במבחן המציאות, הוא פשוט לא נכון. המציאות מורכבת הרבה יותר מהתיוג הפשטני שמופיע בשיח הציבורי: דתיוּת אינה בהכרח זהות פוליטית אחידה, ואדם דתי יכול להחזיק בעמדות מגוונות. המתייגים העכשוויים שוכחים שהציונות הדתית ההיסטורית הייתה רחבה ומגוונת. במפד"ל ישבו יחד אברהם שטרן ה"יוני” וחנן פורת ה"ניצי”, אנשי הפועל המזרחי הסוציאליסטים לצד “בורגני” המזרחי.

את רוב המועמדים הדתיים בישר! אני מכירה אישית. הם אינם מציגים רקע אחיד ועמדה אחידה - וזהו כוחם. יש בהם אנשי חינוך, אנשי ביטחון, אנשי חברה, אנשי ציבור ואנשי רוח; שמרנים מתונים, ליברלים דתיים, אנשי מרכז ואנשי ימין, אנשים המבקשים להציע שפה חדשה של דתיות־לאומית: שפה שמדגישה אחריות, מוסר ציבורי, שוויון, ממלכתיות ושותפות אזרחית. השונות הזו אינה חולשה - היא עדות לכך שהציונות הדתית הממלכתית חוזרת.

לצערנו, השיח הפוליטי בישראל אינו אוהב מורכבות. הוא אוהב נרטיבים פשוטים: “דתיים הולכים עם נתניהו”, “חילונים הם שמאלנים”, “מזרחים מצביעים לימין”. התיוגים האלה אינם רק שגויים - הם מזיקים. הם מונעים מאיתנו לראות את התהליכים החדשים שמתרחשים מתחת לפני השטח: תהליכים של גיוון, של התקרבות, של יצירת שפה חדשה. כל עוד נמשיך לדבר על קבוצות במקום על אנשים, נפספס את ההזדמנות לראות את השינוי ואת האפשרות לבנות פוליטיקה ממלכתית חדשה.

הימצאותם של מועמדים דתיים ברשימת ישר! מציעה הזדמנות לחדש ברית היסטורית שנשחקה, להציע חזון משותף לחברה הישראלית ולהוות דתיות־לאומית מאחדת וממלכתית. הגיע הזמן להפסיק לפחד מהמורכבות, להפסיק לקטלג אנשים על בסיס דתיות, עדתיות או מקום מגורים, ולהתחיל לראות את האדם שמאחורי התווית. רק כך נוכל לבנות מחדש את המרחב החברתי המשותף שנשחק, ולהציע פוליטיקה ישראלית חדשה, מגוונת, רחבה וממלכתית.