אם תרצו עוד הפתעה ברצף ההפתעות של ממשלות ישראל מאוקטובר 1973, דרך אוקטובר 2023 ואילך, הוסיפו גם את יוקר המחיה שהעז לעלות במקום לרדת. רק אל תחפשו פה ועדת חקירה.
צפיתי לאחרונה בתוכנית "המקור" בערוץ 13 בנושא התנהלות רשתות השיווק בעניין קביעת המחירים לצרכנים. כזכור, בשנת 2011 פרצה מחאת יוקר המחיה לאחר הגעת הקוטג' והדיור למחירים בלתי אפשריים. הממשלה נבהלה מרעידת האדמה העממית, וכהרגלה ביצעה מה שהממשלה יודעת לעשות: לפזר הצהרות והכרזות, ולהקים ועדות.
התוצאה: 15 שנים אחרי כן יוקר המחיה בשיאו. מבחן התוצאה אולי אינו המבחן הבלעדי להערכת תפקוד ומדיניות של מנהיגות, אבל הוא בהחלט מדד חשוב לבחינת שאלות כגון: האם היה רצון אמיתי לשפר? האם הייתה הבנה כיצד לשפר? האם הייתה נכונות לבצע את המתבקש? האם היו שיקולים זרים שהשפיעו על ההחלטות? מה היה המשקל של רווחת הצרכנים בשיקולי המדיניות והביצוע?
הפתרון המוביל של הממסד היה בניסיון להגביר את התחרות בשוק על ידי צמצום כוחם של המונופולים והקרטלים. פתרון זה נתמך בהתלהבות על ידי כלכלנים, ואין בכך פלא: ההיגיון שעמד מאחוריו היה שבתנאי שוק חופשי, כשמתקיימת תחרות היא מביאה לכאורה גם להורדת מחירים, מתוך ניסיון של בתי העסק לפתות את הצרכנים. אז מדוע "לכאורה"? כי במדינה קטנה כמו ישראל, בשונה מאירופה בעלת הגבולות הפתוחים ואוכלוסייה של מאות מיליונים, יש מעט מאוד חברות ענק השולטות בשוק, ואין תמריץ גדול לכניסתם של שחקנים חדשים.
במקומות שבהם מנסים ליצור תמריץ כזה, מגיעה "יד נעלמה" ומשבשת את המהלך, והחקירה של החשודים בשיבוש היא תהליך אינסופי ולא אפקטיבי. על כך יש להוסיף את תרבות ההתנהלות השונה בארץ לעומת אירופה, כשאצלנו ההגינות בוודאי אינה הנורמה המנחה והמקובלת.
המועצה הישראלית לצרכנות, שעמדתי אז בראשה, טענה כלפי הממשלה כי השוק בישראל אינו חופשי אלא מופקר לתעלולי בעלי העסקים, וכי המטרה צריכה להיות שוק הוגן לכולם. עוד טענה המועצה כי במקום שבו אין ריסון עצמי של העסקים שמתנהלים בחזירות דורסנית, חייב לבוא ריסון חיצוני בצורה של פיקוח ממשלתי. הרשויות והמשרדים הממשלתיים לא אוהבים פיקוח, וזאת בלשון המעטה; הוא דורש תקציב, והוא חושף אותם למדידה של התקשורת.
לדוגמה, נגיד בנק ישראל כינה את דרישת המועצה לצרכנות לפקח על עמלות הבנקים (שסיכלו כל אפשרות להשוואת מחירי השירותים בין הבנקים ואפשרו להם להפיק רווחים אסטרונומיים מהלקוחות) - "פופוליזם". ראש הרשות לסחר הוגן במשרד הכלכלה הכתירה את דרישת המועצה בעניין הקצאת מדפים למוצרים בפיקוח ממשלתי בתואר "בולשביזם", לא פחות.
זכות צרכנית בסיסית
רק כדי שיהיה ברור: המועצה דרשה אז לחייב בית עסק הרוצה להציב על המדף מוצרי מזון שאינם בפיקוח מחירים ממשלתי, למקם במדף סמוך מוצרים מאותו הסוג הנמצאים בפיקוח. זוהי דרישה פשוטה, שגם מאפשרת לצרכן בחירה חופשית אמיתית – היכולת להעדיף מוצר מפוקח זול יותר – וגם מרסנת את התייקרות המוצרים האחרים ביוצרה תחרות עם חלופה מוזלת על המדף שליד. לכך התנגדה הרשות לסחר הוגן בנימוק של "בולשביזם". האם זוהי גישה ממשלתית הרואה את רווחת הצרכן לנגד עיניה?
המועצה לצרכנות, המייצגת את הצרכן ורווחתו, התמקדה בצעדים שמטרתם הורדת מחירים מיידית, ולא עסקה ב"כלכלנות" גבוהה, שממילא נכשלה פעמים רבות בישראל כישלון צורב. חיזוק יכולת הבחירה המושכלת של הצרכן באמצעות ההקלה על השוואת מחירים וחישוב כדאיותם, הוא זכות צרכנית בסיסית, וחיזוקה של יכולת זו היווה מאמץ מרכזי של המועצה.
קניית מצרכים ברשתות השיווק הפכה פעמים רבות לשיעור מתמטיקה מסובך, הרבה מעל ליכולתו ולסבלנותו של הצרכן הממוצע.
כלי הבקרה הצרכני החשוב ביותר, בדמות פתקת המחיר על המוצר שיזם בזמנו השר נתן שרנסקי, נמצא תחת איום מתמיד, ורק התנגדות ארגוני הצרכנים מצילה אותו בכל פעם מחדש. נכון, באירופה שילוט המדפים נהוג בכמה מדינות, אולם הגינות ההתנהלות שם, ובעיקר חומרת הפיקוח ויישומה - הן ללא השוואה למתרחש בישראל.
הכל מתחיל מהגינות – התייחסות לזולת בכבוד, ביושר ובהתחשבות, מבלי לנצל חולשות ומצוקות. הכל גם קשור להגינות, או להיעדרה: לקיחת אחריות, התמשכות הליכי חקירה (אם בכלל היא מתחילה – עיין ערך ועדת החקירה שטרם קמה לאסון 7 באוקטובר), ומערכת משפט בעלת הרתעה מוגבלת. כל אלה גורמים לאובדן אמון בכוונותיהן או במדיניותן של רשויות המדינה.
מהתוכנית "המקור" עולה כי רשתות השיווק עדיין מתייחסות לכאורה לצרכנים כאל פרה חולבת, וכפי שסיפר בזמנו מנכ"ל רשת שיווק מובילה, הוא קם בבוקר וחושב "איך להוציא יותר כסף מן הצרכנים". לכך קרא המנהיג ההודי מהאטמה גנדי "מסחר ללא מוסר", ומנה זאת במסגרת שבעת החטאים החברתיים שכנגדם התריע. חבל שבמגזר העסקי לא מבינים שהלקוחות הם השותפים שלהם לתהליך הפקת הרווחים, ובשותפים יש לנהוג בהגינות.
התרעות פיקוד העורף