האו"ם נוסד כדי לסייע לאומות העולם במאבקן נגד זוועות מלחמה, רצח עם, עוני ובערות. אבל מול ישראל, מנגנוניו מתנהלים כאילו תפקידם הוא להציל את העולם דווקא מפני המדינה היהודית. הארגון המתיימר לדבר בשם מוסר אוניברסלי, לא מחיל אותן אמות מוסר על כולם. כאשר זכויות האדם הופכות לכלי סלקטיבי, הצדק מתחלף בפוליטיקה, והצביעות זועקת לשמיים.
הרחבת מאגר החברות הקשורות להתנחלויות ביהודה ושומרון ממחישה זאת. הרשימה המעודכנת כוללת 214 חברות, כך על פי הדיווח שפורסם, ובהן: תנובה, נטפים ועוד. המאגר אינו פסק דין פלילי, ואין להציג את החברות כאילו הורשעו. ובכל זאת, עצם הכללתן מספק תחמושת למסעות חרם. מי שמאמין שהלחץ פוגע רק בישראלים, צריך לשאול גם מה יקרה לפרנסתם של העובדים הפלסטינים.
הבעיה עמוקה מרשימה אחת של חברות מוחרמות. סעיף 7 בסדר היום של מועצת זכויות האדם מייחד לישראל ולשטחים דיון קבוע. בספטמבר 2024 אימצה העצרת, ברוב של 124 מול 14, החלטה שדרשה לסיים את הנוכחות הישראלית בשטחים בתוך שנה. קשה להתעלם מהפער בין הנחרצות כלפי ישראל לבין אוזלת היד מול רודנים. הרוב המספרי אינו תעודת הכשר מוסרית; ורוסיה, הפולשת לאוקראינה, וסין, המדכאת אויגורים וטיבטים, מחזיקות במושבי קבע ובזכות וטו במועצת הביטחון. והרי לנו המחשה לפער שבין עוצמה מדינית לסמכות מוסרית.
התקדים המביש נחרט בזיכרון ב־1975, כשהעצרת קבעה בהחלטה 3379 שהציונות היא גזענות. חיים הרצוג, אז שגריר ישראל באו"ם ולימים נשיאה, קרע את מסמך ההחלטה בנאומו. ההחלטה בוטלה ב־1991, אך הפיתוי לשלול מהיהודים זכות לאומית באמצעות הצבעה בינלאומית לא נעלם. הרצוג הבין שמסמך הנושא חותמת של האו"ם אינו הופך לצודק רק מפני שנמצא רוב לאישורו.
נשיא צרפת עמנואל מקרון, שכבר איבד את אמון בוחריו, מחפש שעיר לעזאזל כדי לחבוט בו, ובכך לקרוץ לאזרחיו המוסלמים שאת קולם בקלפי הוא צריך. לשם כך הוא מציג הכרה במדינה פלסטינית כבשורה מדינית. אלא שהכרזה על מדינה אינה תחליף לתשובה ביטחונית. ישאל את עצמו מר מקרון, מי ימנע מארגון טרור להשתלט על "המדינה" הזאת? הרשות הפלסטינית שולטת לכאורה ביהודה ושומרון, אבל בפועל חמאס הוא זרוע הטרור המוציאה פיגועים נגד ישראל. דווקא משום כך, הצהרותיו הן נבובות ואינן עומדות במבחן המצב בשטח. גם תמיכתו לכאורה בדרישה לפירוק חמאס מנשקו חייבת להיבחן במעשים, ולא מעל דוכן הנואמים.
פדרו סאנצ'ס, ראש ממשלת ספרד, מטיף לישראל בשם מוסר תקיף, אך ספרד צריכה לזכור גם את האינקוויזיציה ואת גירוש היהודים, וזו חובה היסטורית להיזהר מדמוניזציה של יהודים ומדינתם. אשתו נדרשת לעמוד לדין באישומי שחיתות, ומי שמבקש צדק והליך הוגן למשפחתו - צריך לגלות אותה זהירות לפני שהוא הופך אומה שלמה לנאשמת קולקטיבית. סאנצ'ס כינה את המלחמה במפלצות חמאס "רצח עם". משכך, על פי החוק הוא חייב לסייע ולאפשר לכל הפלסטינים מעזה שחפצים בכך לעבור לספרד.
גם קיר סטארמר ומחליפו בתפקיד ראש ממשלת בריטניה אנדי ברנהאם אינם יכולים לדבר כאילו מדינתם הגיעה להיסטוריה בידיים נקיות. הספר הלבן של 1939 צמצם קשות את העלייה היהודית בשעה שיהודי אירופה חיפשו מוצא. אחרי המלחמה נכלאו מעפילים, ובהם ניצולי שואה, במחנות בקפריסין. העבר הקולוניאלי הבריטי צריך להיות מול עיניהם. הוא מחייב מעט צניעות וביקורת עצמית. קשה לשאת הטפות כשהזיכרון הלאומי של בריטניה נשכח כלא היה.
בבריטניה אף פועלות מועצות שריעה דתיות, ללא סמכות, הגוברות על החוק האזרחי. השאלה הרצינית היא כיצד מגינים על נשים מפני אפליה ולחץ קהילתי, ולא כיצד מפיצים אגדות על משפט פלילי חלופי.
בנורווגיה, נתונים רשמיים מצביעים על ייצוג יתר של קבוצות מהגרים מסוימות בקרב חשודים בעבירות פליליות ומעשי אונס וביזה. אין בכך בסיס להכתים את כלל המהגרים, אבל יש לדרוש מממשלה המטיפה לאחרים, להתמודד ביושר עם כשליה שלה.
בהולנד כבר חלה הגבלה על הכנסת תוצרת מההתנחלויות גם במטען אישי. מעניין אם אדם שבמזוודתו נמצא חטיף המיוצר ביהודה ושומרון עלול לעמוד לדין ובפני מאסר. אם מתנה או מוצר מזון כלשהו נעשים עניין לאכיפה מסוכנת, זו תמונה מטרידה.
קטאר, שאירחה את הנהגת חמאס, ממשיכה ליהנות ממעמד של מתווכת. איראן, שמממנת ומחמשת ארגוני טרור, מדברת בשם צדק בזמן ששלטון הדיכוי בשטחה קוטל עשרות אלפי אזרחים.
סעודיה, שסופגת מתקפות מצד החות'ים וגורמים הנתמכים בידי איראן, אמורה להבין היטב מי מאיים על האזור. גינוי ישראל אינו אסטרטגיה נגד הטילים המכוונים גם אליה.
באפריקה נחשף המחיר האנושי של חולשת המערכת. ברואנדה נכשל האו"ם במניעת רצח עם, ובדארפור עדיין נמשכות הזוועות, וחוקרי האו"ם עצמם קבעו שמבוצע שם רצח עם. גם הדיכוי באיראן גונה, אבל נשאלת השאלה מדוע הגינויים אינם מתורגמים להגנה אפקטיבית. לקורבן הנרדף אין תועלת רבה בהחלטה שאינה עוצרת את רוצחיו.
חובתה של ישראל לחשוף את הצביעות של שליטי המדינות החברות באו"ם ולהוקיע את המנגנון המעניק לרוב פוליטי רישיון להכתים מדינה אחת. כל עוד קל יותר לסמן ולהחרים מוצרים של חברות ישראליות מאשר לבלום רוצחים – דגלי האומות ימשיכו להתנופף מעל פשיטת הרגל המוסרית של הארגון הדו־פרצופי הזה.
התרעות פיקוד העורף