שלוש שנים בדיוק אחרי המחדל המחריד ביותר בתולדות המדינה שאפשר לחמאס לטבוח באזרחי ישראל כאוות נפשו, נחשף כאן מחדל נוסף, חמור לא פחות, בטיסת פליי דובאי לתל אביב. האסון נמנע בזכות הקברניט ההודי והאזרחים הישראלים שהשתלטו על המצב כנגד כל הסיכויים. האסון היה אמור להימנע על ידי כלל הגופים האמונים על ביטחון הטיסה במדינה הזו. עכשיו כולם עסוקים בהתחמקות מאחריות, בריחה מאשמה והטלתה על זולתם. למה שלא יעשו את זה? הם למדו מהמאסטר בכבודו ובעצמו.
"במקרה כזה", אמר לי אתמול ותיק ובכיר במערכת שעוסק בתחום, "האחריות לא מתחלקת בין כולם, להפך, היא מוכפלת. לכל צד באירוע יש את האחריות שלו, אם כצד מנחה או כצד מונחה, וצריך לבדוק את כולם ולהטיל את האחריות על כולם. כל דבר אחר הוא התחמקות".
המוסד אחראי לאספקת מודיעין מחו"ל, כמי שאחראי לסיכול פח"ע חו"ל, אבל משרד התחבורה אחראי לטיסות נכנסות, ואילו השב"כ הוא הגורם המנחה את משרד התחבורה. כל אלה אחוזים זה בזה, וכל אלה לא עשו את עבודתם. כשאתה ראש שב"כ ואתה מזהה פרצה בגודל כזה, אתה לא יכול להסתפק בהערה לפרוטוקול או אזהרה. אתה צריך לנקוט את כל האמצעים כדי לסתום את הפרצה.
ועדיין, יש כאלה שמנסים להגן על המחדל המהדהד הזה. לתרץ תירוצים, לקושש קשקושים ולהסביר שאולי בכלל אי אפשר למנוע אירוע כזה. איך אפשר לדעת שאיזה טייס עומאני יתכנן להתרסק עם מטוסו על כולנו? או במילים אחרות: כולנו אשמים.
אז לא. לא כולנו אשמים. יש אשמים ברורים עם שמות, תפקידים ותארים. מעליהם יש אחראי אחד ויחיד, שמאפשר לכל זה לקרות. וזה פשוט: אם העומאנים עצמם ידעו והרחיקו את הטייס ממטוסיהם, ואם המרוקאים ידעו ועשו את אותו הדבר, אז אנחנו אמורים לדעת הרבה לפניהם. לנו יש את המודיעין הטוב במזרח התיכון, אולי בעולם. כל מה שצריך זה את רשימת הטייסים, והיא זמינה לכולם. את כל השאר יעשה אלגוריתם. מדינה שמסוגלת לחסל את כל מדעני הגרעין האיראנים בבת אחת במיטותיהם בלב טהרן, אמורה לאתר טייס עם פוטנציאל ג'יהאדיסטי על הקו מדובאי לישראל.
כשמירי רגב דורשת עשרה תקנים, היא רואה ג'ובים. היא רואה מינויים. היא רואה מתפקדים. כי זו השיטה כאן. מי מאיתנו היה בוחר במירי רגב לנהל את החברה המשפחתית שלו, את כספי המשפחה, את עתידה? נכון, אף אחד. ולכן היא קיבלה את משרד התחבורה, שתקציבו קרוב ל-50 מיליארד שקל והוא עוסק בחיי אדם על בסיס יומי: תאונות דרכים, תשתיות, טיסות. בכל המדדים האפשריים, הישגי משרד התחבורה קורסים, כמו שקורסים הישגי רוב המשרדים האחרים בממשלה.
למה? כי הקואליציה הזו דואגת רק לעצמה. מרדדת את השירות הציבורי, מרוקנת את שדרת הניהול האיכותית והמקצועית שהיתה כאן פעם, לטובת מינויים אישיים, ג'ובים, טובות הנאה וקומבינות. כל יום נחשף כאן עוד בכיר, שעל פי החשד זייף את קורות חייו כדי לעקוף את הדרישות (הנמוכות מלכתחילה) לצורך קבלת הג'וב. האחרון הוא יו"ר נתיבי איילון. כן, כן, משרד התחבורה.
מבחינת ביבי, העיקר שהוא שם. כל השאר יסתדר. הבעיה היא שזה לא מחזיק מים. זה יכול לשרוד באורח נס פעם, פעמיים, שלוש פעמים. אבל אז מגיע האסון בכרמל, שבו מתברר לנו שאין מערך כיבוי בישראל (מבקר המדינה גילה את זה פעמים רבות קודם, אבל מי מקשיב לו). ואז מגיע האסון במירון, שם מתברר שכל האתר קרוב ומט לנפול כבר שנים. ואחר כך מגיע הטבח ב-7 באוקטובר, ועכשיו כמעט מטוס נוסעים ענק שמתרסק על תל אביב. המדינה הזו מודבקת ברוק וחיה מנס אחד למשנהו. עד שזה מתפוצץ עלינו.
עילת הסבירות כמטאפורה. המאבק היה שימור כוחו של בית המשפט ושל הרגולטורים הנוספים כגורם מאזן לשרירות השלטון ולעריצותו. כן, צריך לבדוק מינויים רגישים של הממשלה גם במתחם הסבירות, כי כשאתה לא עושה את זה אתה מקבל ריקא חסר ניסיון, שכישוריו העיקריים נצברו בליכודיאדה, כמנהל הכללי של אחד המשרדים החשובים והרגישים במדינה. זה הסיפור כולו.
התרעות פיקוד העורף