פתאום בני ענה ואמר שזה נורא: "אתה מתקשר לאופיר? אומרים שהוא נהרג". הקול מגיע מהכיסא האחורי, אחד מ... לך תספור, כשהם אחד על השני ועל השלישית. יש גם רביעית, חמישי, שישי, עד השמיני. קדימה, באמצע, מאחור... שום חלל שבמכונית לא נשאר ריק. קשה להבין איך הצליחו להיכנס. אולי שלישיית החמאסניקים שהופיעה על גבעה במרחק של כמה מאות מטרים מהעץ דרבנה אותם.
במהירות בהלה הם פתחו את הדלתות קדימה, בצדדים ובמטען, נשאבו פנימה וביקשו בקול שבור: "סע מכאן". בראי נראה פחד אימתני משוך על הפנים המבועתות, שהצליחו להיות מוכלים בו. פיות שאפו אוויר בפתאומיות, בלי שליטה, ברחש חנוק של בכי מצטופף בגרון. דמעות שקופות עטפו בזיגוג מבריק לחיים, חריצים וקווי פנים דקיקים. מילה פה, מילה שם, קיטועים של הברות, סיפור ממולמל שבו המילים מובנות, המשמעות לא.
דרך העפר הכבושה מתחלפת באספלט משופשף שנמתח עד לתחנת דלק סמוכה, שהיא מספיק קרובה כדי להגיע אליה מהר ומספיק רחוקה כדי להרחיק את הנוסעים מהאיום שרדף אחריהם, עוד רגע השיג אותם... "עד שבאת משום מקום, אמרת שנעלה ואם לא היית בא אני לא יודעת איפה הייתי עכשיו...". משפט שהוא פרס ניחומים על משהו שאסור היה שיתרחש, שנפל משום מקום וכבר באותו יום פרץ הכאב שלו.
"תרדו כאן, יש כאן אמבולנסים וחובשים וגם הסעות לבאר שבע". יותר מזה קשה היה להגיד. כאילו לגרש אותם מהאזור המוגן בתוך הרכב לפני שמישהו יספיק להתאושש מהבריחה אל הלא נודע, "מחכים שם עוד, חייב להגיע אליהם". המנוע נשאר פועל והמזגן צינן מעט את הלהט מהפנים. הדלתות נפתחו, תודות נאמרו בקול ורק לחיצת ידיים מהירה כי אין זמן לחיבוק מעודד, ליד העץ יש עוד שנמלטו ושצריך לקחת, להבריח ולהביא למקום בטוח, אחר כך יש כאלה ליד החממות ובתוך כפלי האדמה השתולים, בין מנהרות הניילון המאובקות ובין מצוקים חוליים שנפלו לתוך ערוצים יבשים.
הנמענים של החיוגים לא ענו. אחד אחרי השני. בשגרה הם תמיד שמחו להבהיר נקודה בלתי מובנת, לספק פרט מידע חסר ולעיתים זכו שקולם יישמע ברדיו. עכשיו יש צורך להתגבר על הדממה המותחת והמפחידה. המידע חייב להישמע ולהתפרסם. המידע על הפשלה שסימניה עלו כבר באותן שעות, המידע על נצורים, על חטופים, על נרצחים. היו כאלה שהתקשרו כי חיפשו איך להגיד משהו שהוא קריאה לעזרה שאולי אפשר להשמיע ברדיו או באוזניים נכונות וקשובות.
דיווחים לרדיו קלחו ושטפו זה אחר זה, תוך ניצול הזמן ביניהם לקלוט מידע על המתרחש ביישובים שבסביבת גדר המערכת. ביצוע התמגנות מהירה נעשה מהיר יותר ויותר. מחשבה על המעשים כולם החלה להוליד פחד, כזה שנטמע כדי להשאר. כמו הכאב על אלה שלא יהיו יותר, שהולך עד היום בתוך הגוף-נפש. כמו ההרגשה מהקרבה הקרובה מדי אל הבלתי נודע, שרק מי שהיה שם יכול להרגיש.
התרעות פיקוד העורף