אהבה כמשככת כאבים | עו"ד בני דון-יחייא

בית המרקחת של הלב

"אנשים משתמשים זה בזה כמרפא לכאבם". מילותיו של יהודה עמיחי נשמעות כמעט מעליבות. מי היה רוצה לחשוב שבלי אקמול האהבה תקמול?

אבל אם מסירים מהמילה "משתמשים" את הצליל הציני, מתגלית אמת אנושית: אנשים זקוקים לאחרים כדי לשאת את משקולות החיים. הם מחבקים בן זוג כשפוחדים, מתקשרים לחבר כשקשה להם, מחפשים אוזן של בן משפחה כשעצובים ומבקשים יד מהשכן כשנדמה להם שהקרקע נשמטת.

לא במקרה אומרים על אדם מסוים: "טוב לי לידו". לא תמיד הכוונה שהוא מצחיק יותר, יפה יותר או חכם יותר. לפעמים הפירוש פשוט: לידו כואב לי פחות.

אדם יכול להיות בית מרקחת שלם בלי ללמוד יום אחד רוקחות. מילה שלו מורידה חום, חיוך שלו משכך חרדה וחיבוק שלו הוא כדור הרגעה ללא מרשם. כדור שיש לו יתרון נוסף: אפשר לקחת אותו גם לפני וגם אחרי האוכל.

רק מתרופה אחת צריך להיזהר ולפני הנטילה להרהר: "אני לא יכול לחיות בלעדייך". יש לה תופעות לוואי.

מגיעים לאהבה עם מזוודה

הצורך באדם אחר אינו תקלה באישיות. הוא מובנה בבני אדם מראשית החיים. תינוק אינו מסוגל להרגיע את עצמו לבדו. הוא זקוק לידיים שיחזיקו אותו, לקול מוכר, למבט, לחום הגוף של אדם אחר.

אנשים מתבגרים ומחליפים עריסה במיטה זוגית אבל חלק מהמנגנון נשאר. גם בגיל חמישים, שבעים או תשעים רוצים שמישהו יאמר להם: "אני כאן. העולם אולי השתגע אבל אתה לא לבד בתור".

כולם מגיעים לנישואים עם מזוודה. בתוכה דחוסים הילדות, ההורים, האכזבות, הפחדים, האהבות הקודמות. כשפוגשים אדם חדש אומרים לו "נעים מאוד",  כשמאחורי המילים מרחף ענן ההיסטוריה. אולי לא מקרה הוא שהמילים היסטוריה והיסטריה דומות.

תיאוריית ההיקשרות של הפסיכואנליטיקאי ג'ון בולבי לימדה עד כמה הקשרים הראשונים בחיים מעצבים את הדרך שבה אנשים מחפשים ביטחון בבגרותם. מי שחווה קשר בטוח נוטה להאמין שאפשר להתקרב בלי להיבלע ולהתרחק בלי להינטש. מי שנפגע בעבר עלול להיכנס לקשר חדש כשהאזעקה הפנימית שלו רגישה מדי.

האהבה אולי עיוורת אבל חרדת הנטישה רואה מצוין.

---

הסכנה: כשהאהוב הופך לתרופה

קוהלת כתב: "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד... כִּי אִם יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ". הפסוק אינו מבטיח שהשניים לא יפלו. הוא אינו מוכר ביטוח נגד נפילות. הוא אומר דבר חשוב יותר: כשתיפלו יהיה מי שיעזור לכם לקום.

ועכשיו להסתייגות: יש הבדל משמעותי בין להיעזר באדם לבין להשתמש בו. זוגיות בריאה אומרת "קשה לי, טוב שאתה איתי". זוגיות תלותית אומרת "קשה לי, ולכן אתה חייב לתקן אותי".

השותף לחיים ממציא סעיף בהסכם הנישואים שהצד השני מעולם לא חתם עליו.

כשאדם מצפה מבן זוגו לאחות באבקת קסמים את הפצעים שהחיים פתחו בו, הזוגיות הופכת מחדר שינה לחדר מיון. בן הזוג מתמנה, בלי שנשאל, לפסיכולוג, מרדים, הורה חלופי, מחלקה שיקומית ומוקד 101. והוא בסך הכל רק רצה להתחתן.

במקום לנסות לתקן - לשבת ליד

מהטעויות הנפוצות בזוגיות: בן זוג מספר על כאב, והשני פותח מייד ארגז כלים. האישה מספרת שהיה לה יום קשה בעבודה, והבעל שולף מיד פתרונות: "אז למה לא אמרת לו? היית צריכה לעשות כך. מחר תתקשרי אליו". אבל היא אינה מחפשת כרגע יועץ ארגוני. היא מחפשת בעל.

על בני זוג המתפקדים כמבקרי איכות של בני זוגם, במקום כמושיטי כתף, כתבתי בספרי "אהבה מחרוז ראשון":

רוֹצִים לְשַׁפֵּר אֶת בֶּן זוּגְכֶם?

אֵין טַעַם לְחַרְחֵר עִמּוּת:

הוּא אַף פַּעַם לֹא יִהְיֶה כְּמוֹתְכֶם –

כְּלִיל הַשְּׁלֵמוּת.

לפעמים המשפט המרפא ביותר אינו "אני יודע מה צריך לעשות" אלא "אני מבין למה זה כאב לך". ויש כאבים שאינם דורשים תרופות. הם דורשים כיסא ליד.

תרופת החסד היהודית

חז"ל אמרו בגמרא: "או חברותא או מיתותא" . אמירה חריפה המצביעה על צורך אנושי עמוק בחברות ובקשר. ובפרקי אבות נאמר: "קנה לך חבר".

מדוע "קנה"? חברות אינה נמכרת במבצע של אחד פלוס אחד. אולי מפני שקשר אמיתי עולה לנו בזמן, בהקשבה, בסבלנות, בוויתור על הרצון להיות תמיד במרכז. ההמלצה שלי: לעסקה הזאת, אל תהססו - כנסו. ואין צורך לקרוא את האותיות הקטנות.

חבר אמיתי אינו בהכרח מי שמוציא מהבור. לפעמים הוא זה שיורד לשבת שם ביחד עד שמוצאים במשותף את הסולם.

על שותפות הלבבות הזו, קבלו עוד חרוז מספרי "אהבה מחרוז ראשון":

נָהוּג לִפְתּוֹחַ חֶשְׁבּוֹן מְשׁוּתָף

לְמִזּוּג הַצְּבִירוֹת הַגְּדוּשׁוֹת

אַךְ פִּתְחוּ חֶשְׁבּוֹנוּס נוֹסָף:

גַּם בְּבַּנְק הָרְגָשׁוֹת.

משפטו של עמיחי, "אנשים משתמשים זה בזה כמרפא לכאבם", אינו כתב אישום נגד האהבה. להיפך. הוא מזכיר לאנשים מדוע הם זקוקים כל כך לקשר אנושי.

החיים יודעים איפה ללחוץ, הזמן נוגס, האכזבות שורטות, הפרידות חותכות, הזיקנה גובה מיסים והבדידות יודעת להיכנס גם דרך דלת נעולה.

זו אולי אחת ההגדרות היפות: אהבה אינה למצוא אדם שיעלים את הכאב אלא אדם שלידו לא מסתירים אותו. סיפור אהבה מפעים אינו מבטיח חיים ללא פצעים. האהבה רק דואגת שאנשים לא יצטרכו לחבוש את כולם לבד.