דוד שלמה שלנו, היקר והאהוב, האח הבכור במשפחה, האבא הגיבור, הדוד והסבא האהוב. הדוד שלי עם השפם הגדול והחיוך התמידי, עם העיניים הטובות והלב החם והמחבק.
שלמה, הנגר המיתולוגי של קיבוץ כיסופים, אדם של ידיים טובות, של נתינה ושל לב ענק. אדם שהבית שלו תמיד היה פתוח, והלב שלו תמיד ידע לקבל את כולם בחום, באהבה ובפינוקים. הוא קיים את מצוות הכנסת האורחים ממש כמו אברהם אבינו. כל מי שנכנס לביתו התקבל בשמחה, בנדיבות ובאהבה גדולה.
אלה היו רגעים פשוטים, אבל היום אני מבינה כמה הם היו יקרים. החיוך, האירוח, השיחות, הפינוקים והאהבה שהעניק מכל הלב – כל אלה נשארו איתי והפכו לזיכרונות מתוקים ויקרים. כשאני חושבת על שלמה, אני לא רוצה לזכור רק את הגעגוע והכאב. אני רוצה לזכור את האדם שהיה – את הלב הגדול, את הנתינה, את המשפחתיות ואת החום שהיה כל כך אופייני לו. כל מפגש איתו הפך לזיכרון של משפחה, של ביחד, של חמימות ושל אהבה.
כשהיה מגיע לאירועים או לירושלים, כולנו היינו נפגשים. הנוכחות שלו הייתה מחברת את כולם, ופתאום הייתה תחושה שהמשפחה שלמה. והיום, שלוש שנים עברו, והגעגוע עדיין כאן.
מאז שבת שמחת תורה אנו סופרים מרגישים בחסרונך הגדול – למזל ולכל המשפחה. יש רגעים שבהם כל מה שבא לי הוא לחבק אותו. רק עוד חיבוק אחד, לשמוע את הקול שלו, לראות את החיוך ואת העיניים הטובות.
שלמה שלנו היה אדם מיוחד, שהשאיר אחריו משפחה שאוהבת אותך, מתגעגעת אליך וזוכרת אותך בכל יום. שלוש שנים עברו, אבל בלב שלנו הזמן נעצר. אתה חסר לכולנו! נמשיך לספר עליך, לזכור אותך, לאהוב אותך ולהתגעגע. דוד שלמה שלנו – אדם שלא שוכחים. לעולם לא. יהי זכרו ברוך.
התרעות פיקוד העורף