לאורך חודשים ארוכים השיח הביטחוני-אסטרטגי נע בין "שחור" ל"לבן" במעין מודל של חשיבה בינארית ותערובת של תחושות: אלו שטענו כי יש לחתור לעסקת חטופים בכל מחיר (ועכשיו) גם במחיר כניעה כמעט מוחלטת לדרישות חמאס, לעומת אלו שגרסו כי יש לפעול להכרעה צבאית בכל הכוח ללא אבחנה וללא שהות.
כבר אז טענתי כמעט בכל הזדמנות כי עלינו לחדול מהחשיבה הבינארית ולהתחיל להסתכל על הדברים מזווית אחרת-של "גם וגם". אפשר יהיה גם לשחרר חטופים וגם להמשיך במלחמה ולא להיכנע לדרישות חמאס וזה לא עניין של שחור או לבן כפי שהוצג. זו הדרך הנכונה פנימית ואסטרטגית לישראל, הן כדי לממש את החובה המוסרית החשובה ולשחרר את רובם (מעטים העריכו שכולם ישוחררו כפי שבוצע בסופו של דבר) והן כדי להימנע מפגיעה אסטרטגית בדורות הבאים שלנו.
מקגורק אינו דיפלומט קלאסי."ריאליזם מבוסס מנגנונים" זו תפיסת עולמו. הוא צמח מתוך מערכת המשפט האמריקנית גיבש את תפיסתו בעיראק המדממת כארכיטקט "ההתעוררות הסונית" ב-2007, והוביל את הקואליציה הבינלאומית נגד דאעש. הוא שירת ברציפות תחת ארבעה נשיאים (ג'ורג' בוש הבן, ברק אובמה, דונלד טראמפ וג'ו ביידן).
במהלך השנים ידע מקגורק לא מעט ויכוחים נוקבים עם ממשלות ישראל סביב קווים אדומים, קצב הלחימה והסדרים אזוריים, והיה שותף גם ללחצים האמריקניים להאט את הפעולה לפני הכניסה לרפיח, מהלך שהוא מודה כעת בדיעבד כי הפחית את התמריץ של חמאס להתגמש. בדבריו השבוע, ביקר מקגורק את התפיסה הבינארית לפיה אפשר היה לשחרר את כל החטופים בעסקה כוללת, שעליה ישראל ויתרה, וגם קורא תיגר על התפיסה של הסכמים עם חמאס.
כך בפועל, היינו צופים מרחוק כיצד הארגון בונה מחדש את מפקדותיו, מגייס אלפי פעילים חדשים ומבצר את שלטונו באוכלוסייה האזרחית בחסות ערבויות בינלאומיות.
תפיסת ה"גם וגם" אפשרה לישראל לשמור על אחיזה מבצעית וחופש פעולה להמשך. אסטרטגית היא הבהירה לאויב ולאזור כולו ש"השיטה לא עובדת" ושאין "תעודת ביטוח" לחמאס ולציר ההתנגדות, למקרה שמישהו מהשחקנים ירצה לחזור על ה-7 באוק'. כיום, צה"ל ושב"כ פועלים בעומק הרצועה בחופשיות מודיעינית ומבצעית, מסכלים כל ניסיון הרמת ראש, ומונעים מחמאס את הנכס האסטרטגי שמאפשר לו שרידות-זמן התאוששות ושיקום.
המשמעות היא לא רק במספרים, אלא בפגיעה העמוקה ובעריפת שדרת הפיקוד. גל החיסולים של השבועות והחודשים האחרונים (יולי–ספט' 2026) מייצר מה שניתן לכנות "תסמונת העריפה הכפולה": כל מפקד או מנהיג שנכנס למלא את הוואקום מסומן ומחוסל תוך זמן קצר.
2. אובדן הריבונות והיכולת לשקם: הפגיעה באנשי המפתח של ה"יום שאחרי" שוללת מחמאס את היכולת לגייס פעילים, לאמן אותם או לאכוף מרות על האוכלוסייה.
3. סגירת המעגל והיעדר חסינות: המצוד השיטתי מוכיח כי התפיסה שלפיה ניתן לבצע טבח ולהתחבא מאחורי מנגנונים מדיניים ודעת קהל נשברה. בשורה התחתונה, שלוש שנים לאחר המחדל הנורא, תמונת המצב הופכת בהירה יותר ועושה סדר בים המילים והפרשנויות שנשמעו מאז.
תפיסת ה"גם וגם" היא שהביאה להשבת כל החטופים שנותרו בעזה, לפירוק המבצעי של חמאס כמסגרת צבאית ולסגירת החשבון המבצעי עם מבצעי הטבח. כעת, כשהמבנה הצבאי של חמאס מפורק והנהגתו מוחלפת חדשות לבקרים, האתגר הלאומי והמדיני הוא לנתק בין חמאס לבין האוכלוסיה שהיא מקור כוחו, דבר שיביא גם לפירוקו השלטוני. הגיע הזמן.
התרעות פיקוד העורף