המשחק הולך ככה: אני מדברת עברית במבטא הונגרי כבד. למשל: "היי, היי, היי, עם ישראל היי". אני מתאפקת שלא לצחוק ובוחנת את התגובות של יושבות ויושבי האוטובוס בבודפשט. למרות הפוטנציאל, ההונגרים שפגשנו לא מתעניינים במיוחד בסביבה, ולמרביתם יש אנגלית שבורה שמסתכמת ב"קאש? קארד?" בקופה וב"האב אה נייס דיי" אחרי התשלום. הם נוהגים באיפוק מזרח־אירופי. מה זה איפוק, אפילו מרחב האומנים שלהם מנומנם עד גמור.
בכל מקום מתנגנת מוזיקה משנות ה־80, וחנויות הווינטג' נראות כמו פארק אריאל שרון בגלגולו המקורי. מה שכן, הלוואי עלינו תאי שירותים ממורקים כאלה ועמידה כזו בזמנים. אצלם שעה זו שעה. אני לא יכולה להימנע מהמחשבה שלו מערך ההסעות שלהם היה קצת פחות מפותח ויעיל, אולי יהודים רבים היו נשארים בחיים.
השלב הבא במשחק שהמצאתי הוא לבחור אדם אקראי ולהמציא לו אילן יוחסין, עד ארבעה דורות לאחור, ובשפתי: הילן יוהסין. בשיט בדנובה אני בוחרת אישה שרוכנת ברכות אל תינוקה. תווי הפנים שלה מרמזים שאינה יהודייה, אבל אולי אני טועה. האפשרויות שנשארות לי הן חברה בצלב החץ, הונגרייה שרואה מה קורה לשכניה היהודים וממשיכה בחייה או אישה שמסתירה יהודים.
עכשיו תור האיש שמצלם את הארמון המלכותי. הוא בכלל תייר עם מבטא בריטי. מעניין מי היה סבא שלו. אחריו זוג גרמנים. גרמנית היא כמו "דלג על תור", ואולי גם הזוג הנחמד שמע על המשחק מהצד השני.
חבר ניצול שואה סיפר לי שב־1938 נמכר בגרמניה משחק לוח בשם "יהודים החוצה!" (Juden Raus!). משתתפות ומשתתפי המשחק קיבלו עיר מלאה בדמויות של יהודים, מצוירות כקריקטורות אנטישמיות. המשימה הייתה לסלק שש מהן אל מחוץ לחומות, והראשון שסיים ניצח. מחוץ לעיר הופיעה הקריאה "Auf nach Palästina!" - "לפלשתינה!". המשחק היה יוזמה מסחרית פרטית שספגה ביקורת בביטאון האס־אס יימח שמם, על כך שהעזה להפוך את המדיניות האנטי-יהודית הרצינית מאוד לשעשוע משפחתי.
אני מסתכלת על הזוג הגרמני ותוהה אם ההורים שלהם שיחקו במשחק הזה. אולי הסבים. ואז אני תוהה אם גם הם משחקים עכשיו. אולי בכלל הם מסתכלים עליי ואומרים לעצמם: היהודייה הזאת מדברת עברית במבטא הונגרי וחושבת שהיא מצחיקה מישהו.
זוהי משימה בלתי אפשרית בשבילי להעביר שעה אחת בבודפשט בלי מחשבה יהודית היסטורית, ובאמת שאני משתדלת.
נהר הדנובה מפריד בין פשט לבודה, פרט שבהתחלה נשמע לי אמין בערך כמו שנחל לכיש מפריד בין "אש" ל"דוד". האפשרות ליהנות רק מיופיו של הנהר נפסלת ראשונה. בשלהי 1944 אנשי צלב החץ רצחו יהודים על גדותיו. בצד של בודה, באובודה, רוכזו עשרות אלפי יהודים במפעלי הלבנים, ומשם יצאו צעדות המוות מערבה לעבר אוסטריה.
בחומוסייה מקומית נדמה שהולך לי יפה עם המשימה לטייל שם בלי מחשבה יהודית היסטורית, עד שאני רואה את השלט "הסניף הכשר" והגן היהודי נעור בעליצות. אנחנו טועמים מהחומוס וחבל שכך, כי באמת שהעם היהודי סבל מספיק.
אילו מישהו היה אומר לי שאת המשחק הזה אסיים מול קיר ברחוב דוהאני, קוראת כתובת בעברית של אוהדי כדורגל ישראלים, הייתי אומרת לו בהונגרית עברית: "האלס עם ההארטה". אבל איש לא אמר לי ואני עומדת פה ולא מאמינה.
על הקיר מרוססת המילה "בית"ר", ומתחתיה "שואה למכבי" והמספר 1312. כל ספרה מייצגת אות באלפבית האנגלי לפי מיקומה. ACAB הן ראשי התיבות של All Cops Are Bastards - כל השוטרים נבלות או משהו כזה, ויש גם "ש.ש.ל", הקיצור של "שתהיה שואה למכבי". מי כתב כל כתובת ומתי, אין דרך לדעת. ייתכן שאלו כמה כותבים.
את התצלום שלחתי אל מאיה קדוש, שגרירת ישראל בהונגריה, וביקשתי להסב את תשומת ליבה לכתובות. היא פנתה לעיריית רובע 7, שאנשיה, לדבריה, נוהגים להגיב די מהר.
והנה בקשתי נענתה חלקית: ביקשתי שעה אחת בלבד בלי מחשבה יהודית היסטורית וקיבלתי מחשבה יהודית מההווה עם רמז לעתיד.
התרעות פיקוד העורף