אבל בתוך כל הסחלה הפוליטי, הירידות, הספינים, העלבונות וגם ההצגה הטובה בעיר, נגלה לו אירוע מרתק במיוחד. נתניהו ואיזנקוט עובדים יחד, כל אחד מכיוונו. אנשיהם בסך הכול מסמפטים את אנשיו של השני, וב-28 באוקטובר, יום לאחר הבחירות, כשיצטרכו להקים פה ממשלה, ייתכן מאוד שהשניים האלה ימצאו את עצמם באותה אחת, אף שיש מי שמשווקים לכם שלא וחס וחלילה.
שלוש שנים לטבח שבעה באוקטובר, אחרי כל מה שהמדינה שלנו עברה, המהלך הטבעי הוא ממשלה לאומית. אותו העם בעזרת הדמוקרטיה יקבע את המספרים, אך חלק ממנהיגות הוא להתקדם. לוותר על חרמות ולדעת לעבוד במשותף על אף המחלוקות, משום שהאויב האמיתי הוא בחוץ. השבוע נתניהו ואיזנקוט עשו זאת מצוין.
תעמולה נקייה
זה אומנם נראה צעד קטן וקטנוני לכאורה, אבל הוא צעד נהדר. מעבר לניקיון, זה צעד שמונע פלישה למרחב הציבורי של האנשים, של הילדים, ומעיד על כך שהעולם התפתח והשתנה ומשתנה. פולשים למרחב שלנו גם ככה בטלפון ובפרסום במסכים, אז למה לזהם?
בן חיים הוא הראשון ללכת קדימה בעניין, ומי יודע - אולי ניכנס פה לסבבי בחירות על סבבי בחירות וראשי עיר "חולי ניקיון", ובעיקר מודרניים, ילכו בדרכו. ראוי שיהיו גם לנו במדינה רחובות נקיים וירוקים. צעד קטן, התחלנו.
אחרי החגים
מעולם לא השתמשתי בתירוץ הזה. אני סבורה שהוא נוח מאוד לאנשים שלא בא להם לפעול ומתאים להם לדחות את הקץ. מה שרוצים מתקתקים – אחרי החגים, אחרי הבחירות, אחרי החורף, אחרי פסח, אחרי הקיץ, אחרי שהילדים יגדלו יאללה יאללה.
בתוך כך, תקתקתי השבוע ארון חורף וגיליתי שיש לי אובססיה חריפה לחולצות גולף שחורות, לגרביים בצבע ורוד ולצעיפים עבים שפשוט אין בהם שימוש. אז עכשיו אני מזיזה מצד לצד מדי בוקר את האגרנות הזו ומספרת לעצמי בנחרצות שהכל, אבל הכל, יילבש עוד החורף. ואם לא, אז הדד-ליין שלי להיפרד מהם הוא ברור. בעוד שנה בדיוק. אחרי החגים...
התרעות פיקוד העורף