בימי זיכרון ממלכתיים נשמע קולם של מי שהיו שם. האנשים שהיו בלב העשייה, שקיבלו החלטות, שלחמו, שחוו, שנפגעו, שיש להם נגיעה לאירועים. היסטוריונים ומומחים, שמפנים זרקור אל האירוע ומצליחים לחדש לנו גם שנים אחרי.
והנה בשבוע הקשה, העצוב והטעון של 7 באוקטובר, בין הקולות נשמעו גם שלושה שהיו בסוד קבלת ההחלטות בישראל לפני הטבח הנורא ואחריו.
שלום, נזכיר, היה ראש חטיבת המחקר באמ"ן בשנים 2016-2020. תחקיר שעשה עליו עמרי מניב מספר על חלקו בצה"ל בשנים שבהן הצמרת הביטחונית הייתה אמורה לצלצל בפעמונים ולקבוע ששקט בעזה הוא רפש. על פי התחקיר, הוצגה לשלום תוכנית מעין "חומת יריחו א'", אבל הוא לא הציג אותה לרמטכ"ל דאז גדי איזנקוט או לסגנו אביב כוכבי, כל שכן לדרג המדיני.
ואם השמיעו קולם בחדרי חדרים ועמדתם לא התקבלה, איך המשיכו לשבת שם, בתפקידיהם, כשהם משוכנעים שאפשר להחזיר מהר ובחיים את כל החטופים, ומשיקולים פוליטיים זה לא מתבצע? איך לא הניחו את המפתחות והלכו הביתה?
למי להאמין?
האמת היא שדרישת חמאס הייתה "כולם תמורת כולם". הם דרשו לרוקן את בתי הכלא ממחבלים. הם דרשו נסיגה ישראלית לקו הבינלאומי. דרשו לשבת ממש על היישובים הישראליים, כלומר לחזור לקווים של לפני 7 באוקטובר ולהישאר בשלטון. זו הייתה דרישתם לאורך כל זמן המלחמה.
למעשה, כל מי שדרשו אז "עסקה עכשיו" וידעו באמת מה חמאס דורש בתמורה - הסכימו ליציאה מציר פילדלפי, ליציאה מכל אזור החיץ, שבעצם מייצר את הביטחון ליישובים כדי שמחר לא תוכל להיות שוב פשיטה. לא רק הסכימו, אלא אפשרו בהסכמתם את הדהוד עמדת חמאס. ברור שהיה אפשר להגיע לעסקה. לעסקת כניעה היה אפשר להגיע כבר ביום הראשון.
כיום אין לחמאס יכולת כמעט להבריח נשק, כי צה"ל יושב ברפיח ובפילדלפי ולמעשה מכתר את חמאס מכל הכיוונים. ועל זה אומרים היום ברוב חוצפתם אלה שדרשו עסקה בכל מחיר: אבל חמאס עוד לא נגמר. עם זאת, בזמן המלחמה אותם אנשים היו מוכנים להשאיר את ארגון הטרור בשליטה על כל השטח עם אפשרות לייצר נשק ולהבריח נשק תמורת החזרת כל החטופים מוקדם יותר. לזה ישראל הייתה אמורה להסכים.
מקגורק פירט כי היה אפשר להגיע לעסקה במשמעות של כניעה מוחלטת לתנאי חמאס, וגם אז לא בטוח שחמאס היה מקיים את חלקו בעסקה ולא משאיר לעצמו חטופים כקלף מיקוח עתידי. הוא הוסיף כי לא היה סיכוי לעסקה כל עוד סנוואר היה בחיים, וזה כולל את ששת החטופים שנרצחו ברפיח באוגוסט 2024. למעשה, לדבריו, רק לחץ צבאי הביא את חמאס להסכים לעסקאות.
האם תאמינו לו, לאדם נטול אינטרסים בישראל, או למי שבוחרים להשמיע את קולם רק עכשיו, בחלוף שלוש שנים לאסון הנורא בתולדות העם היהודי בארצו? בוחרים לומר זאת ערב בחירות. אפשר לחשוב שזה מקרי, שרק עכשיו הרגישו שהם מסוגלים לדבר, שהם חופשיים לדבר. ואפשר לתהות שמא הדברים נאמרים כעת כדי להשפיע על הנרטיב וכדי להשפיע על ההצבעה בבחירות.
התרעות פיקוד העורף