ה לא מקרה שמערכת הבחירות לכנסת מתקיימת בצל תקופת הימים הנוראים. עיתוי המעניק לבחירות חשיבות ומרכזיות לא במובן הדתי, אבל בהחלט במשמעות הגורלית לעתיד המדינה – משמעות החורגת הפעם מהמובן הפוליטי השגרתי של תוצאות בחירות. הן לא רק מכריעות, הן נוראיות. זאת לא גוזמה.
מה שמפליא, או יותר נכון תמוה ומדאיג, הוא שמערכת הבחירות המתלהטת מתרכזת במיוחד במועמדים, בפוליטיקאים ובעסקנים המתמודדים על מושב בכנסת. בכל ההצהרות והראיונות מטעמם של המועמדים מימין, משמאל או מהמרכז, אין אף התייחסות, אף נקיטת עמדה כלפי מה שמתחולל בהתנהלות, במדיניות ובחשיבה של המעצמות והארצות המרכזיות בזירה הבינלאומית.
כל מה ששומעים, קוראים וצופים במסגרת מערכת הבחירות נוגע בלעדית למועמדים, לגילויים מביכים על התנהגותם, להצהרות שאמרו בעבר ואומרים היום, וכמובן להערכות ולפרשנויות בנוגע לסיכוייהם להיבחר.
אין עולם מחוץ לישראל. היחסים בין ישראל לארה"ב, שהביעו וביטאו את האהדה לישראל כמושרשת וטבעית בקרב הרוב הגדול והמכריע של אזרחי ארה"ב, וכמובן בקרב הפוליטיקאים משתי המפלגות – נמצאים על סף קריסה. להערכת פרשנים בוושינגטון ובכירים יהודים, היחסים כבר עברו את הסף ואבדו לישראל.
בשיחות ותגובות של פרשנים ותיקים בוושינגטון, היקף התמיכה בישראל בצמרת והנהגת שתי המפלגות הוא לא רק בשפל חסר תקדים ומתמשך. האהדה לישראל נעלמה. ישראל נחשבת היום בזירה הפוליטית והחברתית בארה"ב כמדינה המנוהלת באופן נכלולי והרסני, שאיננה ראויה לאהדה ובוודאי שלא לתמיכה.
"אינני זוכר ביטויי וגילויי עוינות לישראל בקרב פוליטיקאים משתי המפלגות, וחמור לא פחות - בקרב אזרחים, כמו שאני ועמיתיי בראשות הקהילה מרגישים לאחרונה, זה נורא", אמר בשיחה שלא לייחוס בכיר יהודי ותיק ומוערך בניו יורק.
גם לא שומעים מהפוליטיקאים המתמודדים במערכה הבחירות תגובה או גינוי למדיניות האנטי־ישראלית חסרת המעצורים שמגלה בריטניה. בריטניה אומנם איננה כיום מעצמה משפיעה ומובילה, אך היא עדיין דמוקרטיה מערבית נחשבת.
זה מחדל מדיני חמור לא להגיב באופן ישיר וחד על מדיניותה האנטי־ישראלית הדורסנית של בריטניה, שבאה לידי ביטוי בנאום הלוהט באו"ם שנשא ראש ממשלת בריטניה אנדי ברנהאם נגד ישראל. בריטניה הודיעה שהיא מקפיאה לא פחות מ־80 רישיונות יצוא לצה"ל, אך למדינאים הישראלים אין מה לומר על מדיניות כה בוטה ופוגענית – מדינית ומוסרית – מצד בריטניה.
גם ההיצמדות האובססיבית של ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא דונלד טראמפ איננה מדאיגה בכלל את המתמודדים על מושב בכנסת. מעמדו של טראמפ בארה"ב מצוי בשפל חסר תקדים בהיסטוריה הנשיאותית. מיעוט של 34% בלבד מביע שביעות רצון מתפקודו. לא זכור נשיא שכיהן בארה"ב ביובל השנים האחרונות שרמת שביעות הרצון מתפקודו כה נמוכה. לראש הממשלה נתניהו זה לא מזיז. הנשיא טראמפ הוא בלשון המקורות האלוהים האחרים שנתניהו יצר, והוא מסור וכנוע לו. אבל שוב, זה לא מדאיג ולא מעניין את ראשי המפלגות הישנות והחדשות.
נושא חשוב וחיוני לעתיד המדינה, שאיננו נדון כלל במערכת הבחירות, הוא הנתק המתמשך והמתעצם בין ישראל לבין הקהילה היהודית הגדולה בניו יורק ובארה"ב בכלל. בנתק ההרסני הזה חייב היה להיות עיסוק בלתי פוסק מצד מי שמתפארים במועמדותם למושב בכנסת הבאה. זה לא קורה.
תוצאות הבחירות לכנסת ה־26 הן יותר מגורליות. הן נוראיות לעתיד המדינה. אם הפוליטיקאים הוותיקים והחדשים לא מראים סימן להתפתחויות הלא נעימות, בלשון המעטה, מבחינת ישראל בארה"ב ובדמוקרטיות מערביות אחרות – נשארו התקווה והציפייה שבעלי זכות הבחירה הצפויים להצביע כן יחשבו לפני שיטילו את פתק ההצבעה.
התרעות פיקוד העורף