פרס לא אהב שמישהו אחר חושב במקומו. הוא היה מבקש מאנשי המודיעין את המידע עצמו, ולא רק את המסקנות שאליהן הגיעו. פרס נהג לומר: "הערכות אני יודע לעשות לבד". אני יכול לדמיין אותו יושב עם אנשי המודיעין ושואל: מה קורה בעזה? מה קורה בחמאס? מה קורה בחיזבאללה? מה האיראנים עושים? מה אנחנו יודעים על האימונים, על ההיערכות ועל היכולות? ובעיקר, האם יש משהו שאנחנו מפרשים כשגרה, אבל האויב מתכוון אליו אחרת לגמרי?
פרס היה אדם של טכנולוגיה, אבל הוא ידע שטכנולוגיה אינה תחליף לשיקול דעת. הוא הכיר היטב את הסכנה שבהיצמדות לקונספציה אחת. לכן אני חושב שהוא היה מנסה לבחון דווקא את האפשרות שאיש אינו רוצה לשמוע: ומה אם אנחנו טועים?
פרס לא היה מסתפק בשאלה אם חמאס "מורתע". הוא היה רוצה להבין מה יקרה אם ההנחה הזאת שגויה, איך ייראה תרחיש הקיצון, כמה זמן ייקח לנו להגיב ומה יקרה אם כמה זירות ייפתחו יחד. אני לא יודע אם פרס היה מונע את שבעה באוקטובר. אף אחד אינו יכול לדעת. אבל אני יודע שהאיש תמיד רצה לראות כמה צעדים קדימה. מנהיגות, בסופו של דבר, אינה רק לקבל את המידע הנכון. היא גם לדעת לשאול את השאלה שאף אחד בחדר אינו רוצה לשאול.
התרעות פיקוד העורף