הציבור הישראלי פיתח חסינות לתמרונים תודעתיים. עברנו כבר שני סבבי עימות ומלחמה ישירים מול איראן, ועדיין מפת הגושים הפוליטיים נותרת קפואה ומצביעה על שוויון כמעט מוחלט. הנתונים הללו מוכיחים כי מבצע צבאי אינו מטה קסם שיכול לשנות סדרי עולם פוליטיים.
עידן התקשורת המבוזרת והרשתות החברתיות שינה את כללי המשחק מן היסוד. במקום ליצור קונצנזוס או להעביר תומכים מצד לצד, השיח ברשתות החברתיות גורם לאנשים להתחפר עוד יותר בעמדותיהם המקוריות. כל אירוע ביטחוני, דרמטי ככל שיהיה, מפורק מיד לאין ספור נרטיבים מתחרים, פרשנויות וספקות. התוצאה היא שהרשתות אינן מאפשרות לבנות הישג תודעתי יציב, אלא מחריפות את הקיטוב ומקבעות את התודעה המחנאית. הישגים מבצעיים אינם מתורגמים עוד באופן אוטומטי לתמיכה בקלפי.
הדרישה האמריקנית המדווחת לגלגל את הסיכון הפוליטי והמבצעי לפתחה של ישראל נתקלה בבלימה, בדיוק משום שהמחיר הביטחוני והלאומי של מהלך כזה עלול לעלות בהרבה על הרווח האלקטורלי. השאלה שנותרה פתוחה היא האם הנהגת המדינה תמשיך לנסות לפעול לפי דפוסי העבר או שתשכיל להבין את חוקי המשחק החדשים. המנהיג הבא אינו זה שישען על מהלכים צבאיים או הסלמות יזומות כדי לשנות את סדר היום. המנהיגות הנדרשת כיום היא זו שתחליף את ניהול האירועים הביטחוניים ואת הספינים התודעתיים בבניית אמון פנימי, בהצגת חזון ארוך טווח ובהובלת תוכניות פעולה ממשיות למען הציבור.
התרעות פיקוד העורף