בדומה לישראל, המתקרבת לבחירות גורליות ובעלות משמעות מכרעת לעתידה, גם צרפת צועדת לקראת מערכת בחירות שעשויה לחולל מהפך פוליטי עמוק. הבחירות לנשיאות צרפת, הצפויות להתקיים באפריל ובמאי 2027 מסתמנות כאחת מנקודות המפנה החשובות בתולדות הרפובליקה החמישית.
לכאורה, אין מקום להשוואה בין שתי המדינות: לא בגודלן, לא בהיסטוריה שלהן, לא בעוצמתן הכלכלית ואף לא במבנה החברתי שלהן. ובכל זאת, קיים ביניהן דמיון מדאיג: משבר אמון מתמשך במערכת הפוליטית ונטייה גוברת לתמוך בתנועות פוליטיות בקצות המפה האידאולוגית.
צרפת, אחת המעצמות החשובות בעולם וחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם, ניצבת כיום בפני אתגרים כלכליים, חברתיים ופוליטיים כבדי משקל. הדאגה לעתידה אינה נחלתם של פרשנים פוליטיים בלבד, אלא הולכת ומחלחלת לשכבות רחבות בציבור הצרפתי.
צרפת ידועה כמדינה שבה רוח המחאה וההתקוממות נטועה עמוק במסורת הפוליטית ובתודעה האזרחית. רוח זו באה, שהביאה לקץ המשטר המלוכני הישן; במחאת 1799 לידי ביטוי, בין השאר, במהפכה הצרפתית בשנת 1789, שחוללה טלטלה חברתית ופוליטית עמוקה; במחאת "האפודים הצהובים", הסטודנטים והעובדים במאי 1968 ואילצה את השלטון לסגת מחלק מצעדיו הכלכליים; ולאחרונה, גם בהתקוממות תלמידי התיכון, שפרצה בשנת 2018 שמאפיינת באלימות ובעוצמה שכמותן לא ידעה צרפת זה זמן רב.
לפני כעשור החלו אזרחי צרפת לבטא ביתר שאת את אכזבתם מן המפלגות המסורתיות וממנהיגיהן. תחושת ההידרדרות הכלכלית, לצד השחיקה באמון בממסד הפוליטי, הכשירה את הקרקע להופעתו של מועמד בן שלושים ותשע, כמעט אלמוני בזירה המפלגתית: עמנואל מקרון.
בחרו בו הצרפתים לנשיאות, בתקווה שיביא עמו רוח חדשה ושינוי של ממש. בחירתו הייתה לא רק בשנת 2017 ביטוי לתמיכה באיש ובחזונו, אלא גם מחאה נגד המפלגות הוותיקות, ששלטו בחיים הפוליטיים במשך עשרות שנים ונדחקו לפתע לשוליים.
אולם, הניצחון בבחירות לנשיאות לא העניק למקרון את הכוח הפוליטי הדרוש לו. בבחירות לאספה הלאומית, איבד המחנה הנשיאותי את הרוב המוחלט בפרלמנט. בכך נפתחה תקופה של חוסר יציבות שנערכו ביוני 2022, פוליטית, שהקשתה על העברת רפורמות ועל ניהול המדינה. פיזור האספה הלאומית ביוזמת מקרון בשנת 2024 והבחירות שבאו בעקבותיו, החריפו את הפיצול הפרלמנטרי.
כך נוצר מעגל מדאיג: ככל שהחוב גדל, גדל גם הנטל הכרוך בשירותו; וככל שהמשאבים המוקדשים לתשלומי הריבית מתרחבים, מצטמצמת יכולתה של המדינה להתמודד עם בעיותיה החברתיות והכלכליות. יוקר המחיה מכביד יותר ויותר על השכבות החלשות ואף על מעמד הביניים.
צרפת, שנחשבה במשך שנים לאחד מעמודי התווך של הכלכלה האירופית, מוצאת את עצמה תחת לחץ גובר מצד השווקים הפיננסיים ומוסדות האיחוד האירופי. במקביל, מדינות כגון יוון ופורטוגל, שנקלעו למשברי חוב חריפים בעשור הקודם, הצליחו לשפר חלק ממדדיהן הכלכליים.
אין פירוש הדבר שצרפת ניצבת בהכרח על סף חדלות פירעון. אולם המשך ההידרדרות התקציבית עלול להוביל להחרפת הלחצים מצד האיחוד האירופי, לעלייה נוספת בעלויות המימון ולפגיעה במעמדה הכלכלי והבינלאומי.
על רקע המשבר הכלכלי, השחיקה באמון הציבורי והקושי של המפלגות המסורתיות להציג חלופה משכנעת, מתחזקים הכוחות הפוליטיים בקצות המפה האידאולוגית, הן מימין והן משמאל.
האפשרות של עימות נשיאותי בין מועמדים המזוהים עם שני המחנות הללו מעוררת בצרפת דיון ציבורי נוקב. עבור חלק מן הבוחרים, בחירה כזאת עלולה להיתפס כהכרעה בין שני קצוות פוליטיים שמתנגדים להם בתוקף – מצב המזכיר את הביטוי הצרפתי: "לבחור בין הדבר לכולרה"".
מארין לה-פן השקיעה לאורך השנים מאמצים ניכרים בשינוי תדמיתה של המפלגה שירשה מאביה. היא ביקשה להרחיקה מן המורשת האנטישמית והגזענית שדבקה בחזית הלאומית, ואף הובילה להדחת אביה מן המפלגה בעקבות התבטאויותיו האנטישמיות.
היא גם אימצה קו פומבי תקיף נגד האנטישמיות וביקשה להציג את מפלגתה ככוח פוליטי לגיטימי, לאומי ושמרני. עם זאת, שאלת עומק השינוי שעברה המפלגה מוסיפה לעורר מחלוקת, בין היתר בשל התבטאויות ומעשים של כמה מפעיליה ונציגיה לאורך השנים.
בשנים האחרונות אימצה תנועתו קו ביקורתי חריף כלפי מדיניות ישראל והבליטה את תמיכתה בעניין הפלסטיני., עוררו ביקורת אלא שהשיח של כמה מנציגיה בפרלמנט, ובעיקר תגובותיהם למתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 ציבורית ופוליטית נרחבת. סירובם להגדיר במפורש את חמאס כארגון טרור, לצד התבטאויות שנתפסו כהצדקה למעשיו או כהמעטה בחומרתם, עמדו במוקד הביקורת.
מכאן עולה שאלה החורגת מן העימות המסורתי בין ימין לשמאל: כיצד הפכה צרפת, מולדתם של ערכי החירות, השוויון והאחווה, למדינה שבה המשבר הפוליטי מעמיק את השסעים החברתיים ומעמיד במבחן את יסודות הרפובליקה עצמה?
בקרב הקהילה היהודית בצרפת, החוששת מאוד מן האפשרות שמלנשון ומפלגתו יגיעו לשלטון, מסתמנת אצל חלקים מן הציבור נטייה לתמוך במארין לה-פן, אם השניים יתמודדו זה מול זה בסיבוב השני והמכריע של הבחירות לנשיאות.
אני דוחה גישה זו. אמנם מארין לה-פן הפגינה, מאז כניסתה לפוליטיקה, תמיכה פומבית ביהודי צרפת ובישראל, אך לעניות דעתי, המפלגה שבראשה היא עומדת עדיין נגועה ביסודות פשיסטיים ואנטישמיים. אם אעמוד בפני הבחירה בין שני המועמדים הללו בסיבוב השני, עדיף שהקול היהודי יטיל פתק לבן.
התרעות פיקוד העורף