את המאמר שחלק ממנו יצוטט להלן כתבתי ב-8 באוקטובר 2023, 24 שעות בלבד אחרי האסון, והוא פורסם במגזין זה ב-10 בחודש. לא היו בידי כל חומר מוסמך או נתונים נוספים לאלה שהופיעו אז בתקשורת, אך עמדו לזכותי הניסיון וההיגיון הבסיסי. קראתי להקמת ועדת חקירה ממלכתית, וזו דעתי גם היום.
מאמר בעיתון איננו, כמובן, תחליף לחקירה שיטתית ומסודרת, אך היו בו כמה נושאים עיקריים שכל ועדת חקירה ממוסדת ודאי תעסוק בהם. “איך להסביר את מה שנראה ככישלון מודיעיני כה קשה, הן אסטרטגי והן טקטי, בנוסף לקריסת הקונספציה הטכנולוגית בקשר להגנה על הגבולות", שאלתי.
לכך נוספים כישלונות מנהיגותיים ומקצועיים של כל ראשי קהילת המודיעין מבחינת הבנת הנתונים והסקת המסקנות – לא כולל גישתם של בודדים ובודדות, בעלי דרגות נמוכות יחסית, שניסו לחתור נגד הזרם - ובמיוחד הישענות היתר על עזרים טכנולוגיים, על חשבון מודיעין ממקורות גלויים. קשה בהקשר זה שלא להתחלחל כשנזכרים בדברי הרהב של שר הביטחון דאז על החסימות ההרמטיות, כביכול, בפני יכולות החדירה של חמאס על הקרקע או מתחתיה.
נקודה אחרת, אולי החשובה מכולן, שמועלית במאמר ושתיכלל בכל דוח ביקורת היא בעניין “הכשל הצבאי, התכנוני והביצועי", לרבות ההערה ש“גם את הצבא החזק ביותר - וצה"ל הוא אכן חזק - צריך לדעת להפעיל". שהרי היו אזהרות לרוב, גם מזרועות המודיעין, אז מדוע לא ננקטו האמצעים המתאימים?
מה שהיה חסר במאמר הוא התייחסות נאותה לתפקיד הדרג המדיני ולנושא ה"קונספציה", כולל התודעה ש"חמאס מורתע", שהייתה משותפת לשני צידי המתרס הפוליטי והוצהרה גם בפי ראש הממשלה. אין ספק שבעלי התפקידים הנוגעים בדבר יצטרכו להיחקר – עובדתית וללא משוא פנים פוליטי.
סוגיה אחרת שאומנם הועלתה במאמר, אך אולי לא בצורה מודגשת מספיק, היא הפיתוי לחמאס לבצע את תקיפתו על רקע “מחרחרי ההפגנות והמחאות והן להוטי הרפורמה המשפטית". ברור שחלק ממתווה ועדת החקירה שתקום, אם תקום, חייב להתייחס לקריאה לאי-התייצבות למילואים, לסיסמאות השסע, לחסימת הכבישים, לגורמים פרובוקטיביים כ"אחים לנשק" – ומול אלה, למאמצי הקידום המגושמים והכוחניים של הרפורמה המשפטית.
על פי החוק, נשיא בית המשפט העליון הוא מי שממנה את יו"ר ועדת החקירה ואת חבריה, אך לא את סדר העניינים שלה. אלא שלמחצית מהעם אין אמון במי שמכהן עכשיו בתפקיד זה ואילו למחצית השנייה אין אמון בוועדה שתמונה בדרך אחרת. אין טעם לדון כאן בסיבות שהביאו לכך. חוק ועדות חקירה תשכ"ט – 1969 הוא חוק טוב וממצה. הוא איננו מוטה פוליטית ואפשר במסגרתו למצוא פתרון לדילמת יושב הראש, פתרון שצריך לספק את מרב המבקרים והמפקפקים בציבור.
התרעות פיקוד העורף