בשלב הזה של חיינו כאומה היה נחמד אם לצד הדעות הנחושות שכולנו יודעים להביע בדרגות שונות של צעקות ופוגענות, מדי פעם גם נהיה מסוגלים לשאול את עצמנו מה למדנו.
אנחנו אמורים לפעול בחוכמה, אבל האם אנחנו מסוגלים להסיק מסקנות ממהלכים מלאי כוונות טובות שנעשו בעבר, ופשוט לא עבדו? הרי מעטים הישראלים שרוצים משאיות סיוע לעזה, שימשיכו לממן את חמאס. אבל הסיוע הזה הוא תנאי בסיסי לתמיכתה המעורערת ממילא של ארצות הברית, אחרי שגם טובי ידידינו קצו בחוסר ההתמודדות של הממשלה היוצאת עם האשמתנו ברצח עם.
אחרי כל הקושי שעברנו כאן בשנים האחרונות ברור שיש לנו משאלות לב. אבל בסוף אנחנו צריכים להתקדם למקום טוב יותר שהוא גם ריאלי וישים. כרגע אנחנו תקועים. כשיבוא פתרון, הוא לא יגיע בזכות אמירות ממוחזרות על הגירה או על הפסקת הסיוע. הוא יבוא כמכלול חדש וחכם שיביא בחשבון את כל הגורמים וההשלכות.
כדי שנוכל להפסיק את הסיוע, ואולי אפילו לאפשר הגירה מרצון מעזה, דרושה פעולה מסיבית ומורכבת שתידחף קדימה לא רק על ידינו אלא על ידי מרבית מדינות המערב ומדינות ערב. התוכנית תכלול הגירה מרצון, אבל גם תביא בחשבון שלא כולם ירצו להגר. רחוק מזה.
העזתים חונכו במשך 20 שנה בבתי הספר של חמאס בחסות אונר"א - ויש בהם מי שמוכנים למות למען האידיאולוגיה הקנאית. כך שהתוכנית צריכה לכלול את פירוק אונר"א, כינון שלטון אלטרנטיבי לחמאס, וגם מציאת מדינות שיסכימו לקלוט את העזתים הגולים בעבור חופן שמן של דולרים. וכן, עדיף שאלה יהיו מדינות מוסלמיות שזקוקות לכסף, במקום מדינות אירופה שיוצפו בעוד פליטים שישפיעו לרעה על היחס האירופי לישראל בעתיד. לא היה לנו מספיק מזה?
כדי לגייס את העולם המערבי לתוכנית כוללת דרושה מנהיגות ישראלית שתדבר במתינות ותצטייר פחות כששה אלי קרב ויותר ככזו שנלחמת כי אין לה ברירה. רק כך נצליח להחזיר לפחות מעט מהאהדה לישראל, שהקואליציה הנוכחית עזרה לפוגג. ספוילר: זו לא תהיה רטוריקה בסגנון פייגלין.
מרבית הישראלים מגדירים עצמם כימנים, אך רבים מהם חשים לכודים בתיבות תהודה פופוליסטיות של משאלות לב, שרובן ככולן הוכחו כבלתי אפשריות ליישום. הצהרות רבות על כיבוש, מחיקה, גירוש והתיישבות הביאו לבידוד בינלאומי, אהדה לפלסטינים ותקווה לחמאס. זו לא תיאוריה - זה מה שקרה לנו בשלוש השנים האחרונות. האם למישהו במפלגות הקואליציה יש תשובה?
התרעות פיקוד העורף