בשעה זו העיניים בישראל ובאזור ממוקדות בבחירות שצפויות להתקיים כאן בקרוב. רוב הזירה הישראלית מתכוננת ליום הבוחר ומעדיפה להקפיא את העיסוק המדיני עד לאחר הבחירות. אולם היעדר מומנטום כלשהו עלול לפגום במה שהושג בחודשים האחרונים בזירה הלבנונית.
הקפאת המשא ומתן הישראלי־לבנוני, למרות הנסיבות הפוליטיות המובנות, איננה משרתת את האינטרס הישראלי. יש חשיבות להמשך השיח בדרגים מקצועיים, במיוחד לנוכח רצונה של הממשלה הלבנונית. אף שאיש איננו מצפה לפריצות דרך בנסיבות הקיימות, אפשר וצריך לדון בשורת צעדים, גם אם חלקם ייושמו אולי רק בהמשך. זאת, גם על רקע חולשת חיזבאללה כעת. העיתונות הערבית מרבה לדווח על היחלשותו הצבאית של הארגון ועל ירידה בהשפעתו בזירה הפוליטית. תלותו באיראן גברה, ומעורבות האיראנים בהחלטותיו ובפעולותיו של חיזבאללה התחזקה בהתאם.
צעדים לבנוניים בשטח עשויים לסייע בהשגת היעד האסטרטגי – פירוק חיזבאללה מנשקו. צעדים אלה יכולים לכלול פיקוח וסגירה הרמטית יותר של הגבול עם סוריה למניעת הברחות, הידוק השליטה מצד הממשלה על התווך הימי, צעדים במישור הכלכלי שיפחיתו ממשקלו של הארגון במדינה ועוד. ראוי שצעדים חשובים אלה יזכו בעידוד ובתמורה מצד ישראל, אף בתקופת בחירות.
כדאי לנצל את התקופה הנוכחית לדיון בכמה סוגיות מהותיות. אחת מהן היא הסוגיה הנוגעת למשולש לבנון־חיזבאללה־איראן. לאורך השנים, הערוץ העיקרי ואולי היחיד למגעים בין ממשלת לבנון לחיזבאללה פעל באמצעות נביה ברי, מנהיג "אמל". יש מקום לבחון עד כמה ראוי לדבוק בו, ואף לתהות שמא ערוץ לבנוני־איראני ישיר יכול להיות קונסטרוקטיבי. העמדה האמריקאית בנושא זה היא קריטית, ורצוי לעסוק בכך לפחות מול וושינגטון כעת.
סוגיה שנייה נוגעת לשחקנים נוספים בלבנון שיכולים למלא תפקיד מועיל. למשל, המנהיג הדרוזי וליד ג’ונבלאט, או הזירה הציבורית בלבנון שתמיכתה בחיזוק מהלכי הממשלה רבת־משמעות. סוגיה שלישית נוגעת לזירת האנרגיה הלבנונית־סורית. משא ומתן שיעדו הסכם לקביעת גבולות המים הכלכליים של שתי המדינות יכול לחזק את מעמדם של שני הממשלים, בביירות ובדמשק, ולהניע חיובית את תחום האנרגיה בשתי המדינות ובאזור כולו.
מדובר במגוון אפשרויות שתכליתן סיוע בייצוב לבנון. הן מחייבות “עשיית חושבים” וככל האפשר גם קבלת החלטות. כידוע לנו, לוח הזמנים הפוליטי בישראל יכול להתמשך, והעולם אינו עומד מלכת.
התרעות פיקוד העורף