כבר שנים דעתם של לא מעטים ממצביעים אלה אינה נוחה ממי שעומד בראש הליכוד, אך מכוח ההרגל הם עיקמו את האף ובכל זאת שלשלו את הפתק מח"ל לקלפי. אלא שהפתק הזה, עבר זמנו. הוא כבר אינו מייצג לאומיות או ליברליות, דאגה לאזרח או דאגה אמיתית לביטחון. בעידן נתניהו הפתק הזה מייצג את תרבות השקר, את הרדיפה אחר האינטרסים האישיים, את הכישלונות הביטחוניים, את האסונות, את אובדן הבושה ואת הזלזול בפריפריה.
בעניין איזנקוט, אף שהוא אינו מעלה על נס את מוצאו העדתי, נראה כי יותר ויותר מתושבי הפריפריה מעוניינים להצביע למנהיג שגדל ברקע דומה לזה שלהם. הם מאמינים לו. הסחף הזה התבטא בסקר שערך מנו גבע ופורסם השבוע, ולפיו איזנקוט פותח פער של 10% על נתניהו בהתאמה לראשות הממשלה.
בוחרי ימין ממלכתי רבים כבר אינם קונים את שקרי נתניהו. רק השבוע הודה נתניהו, אחרי שורת הכחשות של שופרותיו ההיסטריים, כי ראש המודיעין המצרי אכן ביקר בישראל ערב הטבח, מה שתומך בפרסומים קודמים על כך שמצרים העבירה אזהרה לישראל. לא רק שנתניהו הוא האחראי המרכזי לטבח 7 באוקטובר, ולא רק שהוכח כי קיבל אינספור התרעות, כעת מתברר על פי דיווחים שגם אחרי 7 באוקטובר הוא אישר לקטאר להעביר סיוע נרחב לעזה, כולל דלק במיליוני דולרים, סיוע שייתכן שהגיע גם לידי חמאס.
עם מי ששיסה ופילג את העם לא מקימים אחדות, עם מי שהרים ידו על הדמוקרטיה לא עושים עסקים, ועל מי שכשל בהגנה על אזרחי ישראל אי אפשר לסמוך יותר. האחדות תבוא מהעם, מתוך ההבנה של הבוחרים כי לא ניתן עוד להאמין לנתניהו, ומהערבות ההדדית בין אנשי ימין, מרכז ושמאל, ולא מתוך עוד ספין רעיל.