ככל שמתקרב מועד הבחירות בישראל, 27 באוקטובר, מתרבים החישובים מה תעשה מלחמה נוספת לסיכוייו של בנימין נתניהו. יש הסבורים שמבצע גדול באיראן, בעיתוי הנכון, יאפשר לו לחזור למגרש שבו הוא מעדיף לשחק: ביטחון, איראן, מנהיגות מול אויב חיצוני. אלא שטראמפ הודיע שלא יתקוף לפני 3 בנובמבר - אחרי מועד הבחירות בישראל. כדי שמבצע אמריקאי ישפיע על ההצבעה כאן - הנשיא יצטרך לחזור בו מהודעתו, או שהסלמה תתפתח בדרך אחרת. וגם אז, החשבון הפוליטי מניח שעל המבצע להיות קצר, מוצלח - ובעיקר רחוק מהבית. אם האיראנים יגיבו במטחי טילים, ישראלים ייהרגו, נתב"ג יושבת, והציבור יבלה ימים אחרונים לפני הבחירות במקלטים, ספק אם מישהו בליכוד ימהר להזמין סקר.
השאלה המרכזית, מכל מקום, נמצאת בוושינגטון: האם טראמפ מתקרב לתקיפה נוספת, או שהוא שוב מנסה להוציא מהאיראנים ויתורים באמצעות איומים? גם אם יחליט לתקוף, יצטרך טראמפ להסביר לעצמו כיצד המהלך אמור להביא לסיום המלחמה. בפעם הקודמת הצליחו האמריקאים והישראלים לפגוע ביכולות איראניות משמעותיות, אך לא הצליחו לכפות על המשטר את התנאים המדיניים שביקשו. כדי שתקיפה נוספת תשנה את התוצאה, צריך להיות ברור מה יידרש הפעם מהאיראנים, ואיזה מנגנון יגרום להם להסכים. ללא תשובה לשאלות האלה, אפשר להרחיב מאוד את היקף ההרס בלי להתקרב להסדר.
בפברואר, כשהחלה המלחמה, התקיפות האמריקאיות והישראליות נועדו לפגוע קשות בהנהגה האיראנית וביכולותיה הצבאיות והגרעיניות. מאז עברו יותר משבעה חודשים. איראן ספגה פגיעות חמורות, היצוא שלה נפגע, והאמריקאים מפעילים עליה מצור ימי ולחץ כלכלי כבד. לפי נתוני חברת מודיעין האנרגיה Vortexa, יצוא הנפט הגולמי האיראני בדרך הים ירד באוקטובר לאפס. גם אם הנתון הזה יתברר כזמני, הוא מלמד על עוצמת הלחץ. אלא שהלחץ עדיין לא הביא את טהרן לחתום. אין הסכם שמסיים את המלחמה, ואין כניעה איראנית לדרישות האמריקאיות.
טראמפ כבר ניסה להימנע ממתקפה רחבה נוספת באמצעות מצור, סנקציות ואיום מתמשך בתקיפה, אך גילה שאפשר להכאיב מאוד לאיראן בלי לקבל ממנה את הוויתורים המבוקשים. האמריקאים אינם מעוניינים להסיר את מנוף הלחץ המרכזי שלהם לפני שיקבלו תמורה ממשית, וכך נמשך הקיפאון, כשכל צד ממתין שהאחר יזוז ראשון.
מכאן נובע גם הפיתוי לחזור ולהפעיל כוח. אם המצור אינו מביא להסכם והאיומים אינם משנים את עמדת האיראנים, תקיפה נוספת עשויה להיראות בוושינגטון כדרך לשבור את הקיפאון. אלא שהמהלך נשען על הנחה שהמשטר האיראני יראה בהרס נוסף סיבה להתפשר. עם זאת, מבחינת ההנהגה בטהרן, ויתור על העשרת אורניום ועל מלאי הגרעין לאחר חודשים של תקיפות ומצור עלול להיתפס כהודאה בתבוסה. ככל שהמלחמה הופכת למאבק על עצם יכולתו של המשטר לעמוד בלחץ חיצוני, כך קשה לו יותר להציג ויתורים מרחיקי לכת כהישג.
איראן אינה יכולה להתמודד עם הצי ועם חיל האוויר האמריקאיים במלחמה רגילה, אבל היא יכולה להקשות על מעבר מכליות במצר הורמוז, לפגוע בתשתיות אנרגיה באזור ולהעלות את המחיר הכלכלי של המערכה. מבחינתה, די בכך שטראמפ יתחיל לחשב כמה עוד יעלה לו הניצחון.
אחרי התקיפות שספגה איראן ב־2025 וב־2026, המשטר מבקש לשכנע את יריביו שהפעם לא יסתפק במהלומה סמלית. איש אינו יודע בוודאות כמה טילים, כטב"מים ואמצעי תקיפה נותרו לו, והאמריקאים נאלצים להביא בחשבון גם את מה שאינם יודעים. דווקא משום שהיכולות האיראניות נפגעו, קשה יותר להעריך כיצד תיראה תגובה נוספת. משטר שחושש מאובדן של יתרת כוח ההרתעה שלו עלול לבחור להשתמש במה שנותר לו מוקדם ובעוצמה כדי לא למצוא את עצמו בהמשך ללא אמצעי תגובה. זהו אחד הסיכונים שטראמפ יצטרך לשקול לפני שיורה על מתקפה רחבה.
לבטי הבוחר באוהיו
בסוף ספטמבר ובתחילת אוקטובר כבר נדמה היה שהאמריקאים מצליחים לשנות את המצב בהורמוז. ספינות מלחמה ומטוסים סיפקו הגנה למכליות, ותנועת הנפט במצר התאוששה והתקרבה להיקפיה שלפני המלחמה. הממשל הציג זאת כהישג, אבל ההתאוששות לא החזיקה מעמד, והאיראנים הגבירו שוב את התקיפות. לפחות תשעה כלי שיט נפגעו בשבוע הראשון של אוקטובר. תוך ימים נרשמה ירידה חדה של כמות הנפט שעברה במצר, וב־8 באוקטובר חצה מחיר חבית נפט מסוג ברנט את רף 105 הדולרים. ההגנה האמריקאית נכשלה בשימור ההיקף של תנועה במצר.
האיראנים פוגעים במקום שבו טראמפ ביקש להוכיח לציבור האמריקאי שהמלחמה מתנהלת לטובתו. בטהרן מבינים שמחירי הדלק מעניינים את הבוחר באוהיו ובפנסילבניה הרבה יותר ממספר משגרי הטילים שהושמדו באיראן. העלייה במחירי האנרגיה מעניקה למתנגדי המלחמה בארה"ב טיעון מוחשי: גם אחרי חודשים של תקיפות ומצור, הציבור האמריקאי ממשיך לשלם על העימות. ככל שבחירות האמצע מתקרבות, טראמפ נדרש להסביר מדוע הלחץ שהפעיל על איראן עדיין אינו מתורגם ליציבות בשוק הנפט.
שני בכירים איראנים תיארו את העלאת מחירי הנפט ואת הפגיעה בשיט כחלק מהניסיון להשפיע על הבחירות האמריקאיות. גם לאחר הפגיעות שספגו משמרות המהפכה, כולל פגיעה בחלק ניכר ממערך המכ"ם, הם מסתייעים בתצפיתנים בסירות קטנות לאיתור מטרות. אין להם צורך להטביע את כל המכליות; די בכך שחברות ספנות, מבטחים ובעלי מטענים יתחילו לחשב מחדש את הסיכון: חברת ספנות שמחליטה לעכב הפלגה, או חברת ביטוח שמייקרת את הכיסוי למכלית, יכולות לצמצם את התנועה במצר גם בלי שתתרחש תקיפה נוספת.
בוושינגטון מאמינים שהמצור מחליש את איראן, ובסופו של דבר היא תיאלץ להתפשר. בטהרן מעריכים שכל עלייה במחירי הנפט וכל פגיעה בספנות מקרבות את טראמפ לפשרה. בשתי הבירות מפרשים את הנזק שנגרם ליריב כהוכחה להצלחת האסטרטגיה שבחרו בה. וכך המערכה עלולה להימשך כשכל צד משוכנע שהזמן פועל לטובתו עד שאחד מהם יטעה בחישוב. הסכנה גדלה משום שהאמריקאים והאיראנים מודדים הצלחה בדרכים שונות: וושינגטון בוחנת את היקף הפגיעה בכלכלה האיראנית ואת הנזק שנגרם ליכולות הצבאיות של המשטר; טהרן בוחנת את יכולתה להמשיך להילחם ולהעלות את המחיר שארה"ב משלמת. ייתכן ששני הצדדים יוכלו להציג הישגים על פי המדדים שלהם בזמן שהמלחמה עצמה תחריף.
אפשר לנצח בעוד קרב ולהישאר עם אותה מלחמה. כדי להביא לסיומה יהיה צורך גם בהסדר שיגדיר מה יקרה לתוכנית הגרעין, למצור ולנוכחות הצבאית האמריקאית באזור. לתקיפה אמריקאית רחבה יש היגיון צבאי. אפשר לפגוע במתקני אנרגיה, במפקדות, בתשתיות צבאיות ובאתרי גרעין ולהגדיל מאוד את המחיר שהמשטר משלם. טראמפ עשוי גם לחשוש שהאיראנים מפרשים את הימנעותו מתקיפה כחולשה, ולרצות להוכיח להם אחרת. בנוסף, ככל שחולף הזמן, גדל הסיכוי שאיראן תשקם חלק מהיכולות שנפגעו.
הקושי מתחיל בניסיון להעריך מה יעשו האיראנים למחרת. האם ייכנעו או ינסו לפגוע במתקני נפט בסעודיה ובמפרץ, בבסיסים אמריקאיים ובישראל? האם תקיפה נוספת תבטיח מעבר בטוח בהורמוז, או שתביא לשיבוש ממושך עוד יותר של השיט? אפילו תקיפה מוגבלת, שנבחנה כדרך להפגין נחישות בלי להיגרר למלחמה רחבה, עלולה לעורר תגובה איראנית משמעותית בלי להסיר את האיום על השיט.
בחודשים האחרונים הבהירו מדינות במפרץ שהן חוששות מאוד מהתלקחות שתגיע גם אל מתקני האנרגיה שלהן. החששות של סעודיה וקטאר היו בין הגורמים שתרמו לדחיית מתקפה אמריקאית רחבה באוגוסט. בעלות הברית באזור אינן מעוניינות לגלות כמה טילים איראניים נותרו במחסנים. מדינות המפרץ תלויות ביכולת להמשיך לייצא אנרגיה ולשמור על פעילות כלכלית סדירה. גם פגיעה מוגבלת במתקני הפקה, במסופי יצוא או בנמלים עלולה לגרום נזק ממושך. טראמפ זקוק לשיתוף פעולה מצידן כדי לנהל את המערכה, אך מבחינתן הצלחה אמריקאית שתלווה בפגיעה קשה בתשתיות המקומיות תהיה הישג מפוקפק.
מדד המחירים
בתוך הממשל מתנהל ויכוח על הדרך שבה יש להמשיך. שר ההגנה פיט הגסת' ובכירים בפיקוד המרכז נמנים עם התומכים בחידוש התקיפות, בעוד רוב יועציו של טראמפ מעדיפים בשלב הזה לתת למצור ולסנקציות עוד זמן. המעדיפים להמתין מסתמכים על הפגיעה המצטברת בכלכלה האיראנית ועל האפשרות שהמשטר יתקשה לעמוד בה לאורך זמן. תומכי התקיפה חוששים שהאיראנים מנצלים את ההמתנה כדי לשקם יכולות, להמשיך לפגוע בספנות ולהוכיח שאפשר לגבות מארה"ב מחיר בלי להיכנע לדרישותיה. טראמפ צריך להכריע איזו משתי הגישות תביא את איראן לוויתורים, ואם תקיפה נוספת תקרב את סיום המלחמה או תסבכו במערכה ממושכת יותר.
לישראל יש השפעה על הדיון בוושינגטון, אך ההחלטה נשארת בידי טראמפ. לפי מקורות אמריקאיים וישראליים, נתניהו וטראמפ שוחחו כמה פעמים על האפשרות לחדש את התקיפות. נתניהו הציג חששות מפני שיקום יכולות הגרעין האיראניות, ובין היתר עלה בשיחות האתר המבוצר המכונה Pickaxe Mountain. לפי אחד המקורות, תחילה גילה טראמפ עניין, אך בהמשך נעשה מהוסס יותר. בבית הלבן הכחישו את קיום הדיונים על התקיפה והדגישו שלא תבוצע פעולה לפני בחירות האמצע.
גם בערוץ הצבאי נבחנו משמעויותיה של התלקחות נוספת. לפי הדיווח, הרמטכ"ל אייל זמיר שוחח עם יו"ר המטות המשולבים האמריקאי דן קיין על אפשרות החידוש של הלחימה בהיקף רחב בתוך שלושה שבועות והזהיר שתגובה איראנית קשה עלולה להביא לדחיית הבחירות בישראל. תקיפה אמריקאית שנועדה לפגוע באיראן עלולה אפוא לשנות גם את לוח הזמנים הפוליטי בישראל, דווקא בשעה שנתניהו מתכונן להכרעה בקלפי.
מבחינת נתניהו, פגיעה נוספת בתוכנית הגרעין וביכולות הצבאיות של איראן יכולה להיות הישג ביטחוני בעל משמעות ארוכת טווח. טראמפ צריך לשאול אם ההישג הזה גם יסייע לו לסיים מלחמה שמכבידה על הכלכלה האמריקאית. הוא כבר הזהיר את נתניהו ביוני, בעיצומה של התלקחות נוספת, שישראל עלולה למצוא את עצמה נלחמת לבדה אם תחדש את ההסלמה בניגוד לרצונו.
הפער בין השניים נובע גם מהשאלה מה נחשב לסיום מוצלח של המערכה בעיניהם. נתניהו מעוניין לצמצם ככל האפשר את יכולתה של איראן לשקם את תוכנית הגרעין ואת מערכי התקיפה שלה. טראמפ צריך להבטיח גם שהשיט במפרץ יתחדש, שמחירי האנרגיה יתייצבו, ושארה"ב לא תידרש להמשיך להפעיל כוח צבאי לאורך זמן. תקיפה שתשרת את היעד הישראלי עלולה להקשות על השגת היעדים האמריקאיים אם בעקבותיה יחריפו האיראנים את הפגיעה בספנות ובמדינות המפרץ.
נתניהו יודע שטראמפ לא בהכרח ייענה לכל בקשה ישראלית, ובוושינגטון יודעים שלא כל הסכם אמריקאי עם איראן יתקבל כפתרון מספק בירושלים. המחלוקת האפשרית ביניהם נוגעת לנקודה שבה אפשר יהיה להפסיק את הלחימה. אם יושג הסדר שיקל את המצור ויבטיח מעבר מכליות, אך יותיר בידי איראן יכולת משמעותית לשקם את תוכנית הגרעין, ישראל עלולה לראות בו הסכם שמסיים את המשבר האמריקאי ומשאיר את הבעיה הביטחונית שלה. מנגד, ההתעקשות הישראלית להמשיך בתקיפות עד לפגיעה עמוקה יותר ביכולות האיראניות עלולה להאריך מלחמה שטראמפ מעוניין לסיים.
נכון לעכשיו, טראמפ ממשיך להפעיל לחץ צבאי וכלכלי ובמקביל להחזיק תוכניות לתקיפה. הערוץ המדיני עדיין פתוח, והנשיא השאיר לעצמו אפשרות לשנות החלטה. אין ראיה מאומתת לכך שהוא כבר קבע מועד למתקפה אחרי 3 בנובמבר. הבחירות האמריקאיות עשויות להסיר חלק מהמחסום הפוליטי בפני תקיפה, אבל הן לא יפתרו את בעיית הורמוז, לא יבטלו את יכולת התגובה האיראנית ולא יעניקו לטראמפ הסכם שהאיראנים אינם מוכנים לחתום עליו.
האיומים של טראמפ נשמעים הפעם אחרי חודשים של מלחמה, מצור ותקיפות, כשאיראן עדיין מסוגלת להכאיב לארה"ב במקום רגיש במיוחד. אחרי בחירות האמצע יהיה לו אולי מרחב פעולה פוליטי גדול יותר, אך הקשיים הצבאיים והמדיניים יישארו בעינם. אם יבחר לתקוף, יצטרך להחליט גם כמה זמן יהיה מוכן להמשיך במערכה אם איראן תסרב להתפשר.
לטראמפ יש מספיק כוח כדי להכות באיראן שוב, אבל אין לו ביטחון שהמכה הבאה תביא את הסוף שהוא רוצה. האיראנים בונים על חוסר הוודאות הזה. נתניהו מנסה לשכנע את טראמפ לחדש את התקיפות כדי למנוע מאיראן לשקם את יכולותיה הצבאיות והגרעיניות. והנשיא, שבדרך כלל אינו מתקשה להכריז שניצח, עדיין מחפש את הדרך לצאת מן המלחמה בניצחון שגם הצד השני ייאלץ להכיר בו.
התרעות פיקוד העורף