הניסיונות הפתטיים של ערוץ 12 בתקופה האחרונה לנפח פייק ניוז וחשיפות דה לה שמאטע של הדקה ה-90, הם אינדיקטורים לדאגה בשורות מחנה איזנקוט ושות'.
למרבה הצער, לא רק שלא מדובר בחשיפה בספירה פוליצרית, אלא מדובר בחשיפה מפלסטיק מתפרק מסדרת החיפוף הים-תיכוני המצוי, שכולה מופת של שליפה מהשרוול וירי מהמותן במטרה לזרות חול בעיני הציבור על ידי הצפתו בתשדירי אווירה נעדרי תוכן של ממש. כל זאת תוך התעלמות מוחלטת מהפרט הקטן: קטאר, אשר משחקים כפולים הוא שמה השני ותכלית קיומה (ה-raison d'être שלה), הייתה באותה העת האפיק האפקטיבי למגעים אינטנסיביים מניבי פרי בעניין שחרור חטופות וחטופים מבוגרים וצעירים - וד"ל.
הפרחת בלונים צבעוניים דלי תוכן אך עתירי ריח, לעולם מצטיירת כאינדיקציה לחולשה ואובדן דרך. כך בדיוק נראים הניסיונות הנואשים להנשים מערכת בחירות שהחלה להתפורר ללא הודעה מוקדמת. כמו השמש שנעמדה דום בגבעון, בעוד האיש בעל פני הירח ממתין עד בוש בעמק איילון.
כאמור, עד לאחרונה המצב היה הפוך. מובילי גוש השינוי היו משוכנעים שהם דוהרים לניצחון סוחף. לכן הם דבקו באמונה ששקט הוא נכס. מדי ערב הם בירכו על חלוף עוד יום של תרדמת קיץ וחגים המקדם אותם בדרך הסלולה, אשר מובילה היישר אל מוקדי הכוח בישראל שהם עדיין אינם בשליטתם המוחלטת - הממשלה והכנסת.
הרקע למעבר החד הזה בין מאניה לדיפרסיה בקרב ארבעת פרשי המהפך המיוחל, הוא שילוב של שינוי המגמה בסקרים, כישלונו של איזנקוט ליצור נפח מנהיגותי של ממש, ואירועי משפט נתניהו המציפים לעיני הציבור - חרף ניסיונות ההסתרה הפתטיים של ערוצים 12 ו-13 - פעילות מחתרתית של פרקליטים ספוגי שנאת נתניהו שפעלו מאחורי גבו של היועץ המשפטי לממשלה כדי לייצר כתבי אישום לראש ממשלה ויהי מה, גם אם הדבר כרוך בחציית קווים אדומים וביצירת יש מאין.
קריסת המהפכה הרל"ביסטית
התנהלות הזרם המרכזי בתקשורת בימים אלה אומרת כולה אובדן עשתונות וחרדת קריסת המאמץ הסיזיפי להפיל את הממשלה. לכאורה, סיבה למסיבה בקרב תומכי המחנה השמרני-לאומי. אבל ממש רק לכאורה. דווקא מניסיונו של הצד השני כדאי וחשוב ללמוד ששמחה מוקדמת היא שמחה מסוכנת.
הבעיה עם ריח הפחד החריף שמדיפים קברניטי האופוזיציה אחרי שלוש שנים של התנשאות, שהוא נקלט בחיישני תומכי המחנה הלאומי ומייצר תסמיני שאננות קלה, כמו מדובר בתהליך בלתי הפיך של קריסת המהפכה הרל"ביסטית. חשוב מאוד לזכור שתסמיני החרדה עלולים להזרים אדרנלין משנס מותניים לעורקי אותם המונים מוסתים, שיצאו לרחובות שטופי מוח בימים שבהם חיידק האיבה למחנה הלאומי השתלט כליל על נפשם.
החיידק הזה עדיין מקנן והורס כל חלקה שפויה: הם משוכנעים שהם מגינים על הדמוקרטיה, בעודם פועלים להחריבה ולהחזיר את ישראל לדיקטטורה הבולשביקית של שנות ה-50 וה-60.
הנוסחה האמיתית לניבוי תוצאות הבחירות תהא אך ורק פועל יוצא של פערי האנרגיות והמוטיבציות של הצדדים. אסור לוותר על אף בוחר. הבחירות גורליות מדי. בכת קפלן, החשש שהטרף עלול להישמט שוב מבין שיניה מעצים את כוחה, כפי שהתרד היה מעצים את פופאי בסרטים המצוירים של פעם.
כנראה שהגברת אלבין לא השתתפה בהפגנות נגד הרפורמה יחד עם רבבות מפגינים - שהפגינו נגדה בלי להכיר ולו סעיף אחד בה, אבל מצד שני עם שפע של ברק מטורף משנאה בעיניים וריר נוזל מהשפתיים. האמת שצעקות ה"בושה" שלהם הסתנכרנו לחלוטין עם הסטודנטיות שצועקות "פלסטין אחת מהנהר לים", מבלי לדעת על איזה נהר ואיזה ים מדברים.
המחנה הלאומי צריך להביא בחשבון ניסיון לשחזר את האנרגיות של המחאה, אשר מגובה בממון רב ובערוצי טלוויזיה, שישלחו כל רסן במטרה לשקם לקראת יום הבחירות את צבא הצללים המרוקן ממחשבה, שנושא דגלי ישראל וצועק "בושה".
כל קול קריטי
לו אני מטה הליכוד, הייתי מפיץ את סרטוני ימית, גוש קטיף ועמונה בלופ, ככלי לגיוס המוני מתנדבים, שיעברו מדלת לדלת ביישובים ובשכונות המצביעים ברובם לימין, ושידאגו כי אף קול ימני לא ילך לאיבוד בחסות הביטוי העצלני: "הרי ההסתברות שקולי יהיה המכריע היא אפסית".
בייחוד כשההסתברות הנמוכה הזו אינה מרתיעה את המוני השמאלנים שערקו מכאן בשנים האחרונות להגיע בהמוניהם, במחירי טיסה מופקעים, כדי להשליט ממשלת מיעוט על אלה שנשארו כאן דבקים באדמת המולדת.
השמאל יביא הפעם את כל בוחריו, כולל 3 מנדטים שיבואו מחו"ל. אם מפלגת הליכוד לא תמצא דרך להביא את כל תומכיה ממיטותיהם ומשפת הים, השמאל יכול להפתיע. גם אי אפשר שלא להביא בחשבון שהפעם הערבים ינהרו לקלפיות במספרים גדולים מתמיד, ונציגיהם יצייתו להוראות מטהרן, רמאללה, עזה וביירות לתמוך ללא תנאי בהקמת ממשלת שמאל, בבחירת יו"ר כנסת המתנגד לממשלה הנוכחית, ובכל חוק שנועד לפגוע בליכוד ובמחנה הלאומי.
ובאשר לבחירות, מותר להיות פסימיסט נוכח הערכות הצד השני והמוטיבציה שלו, אבל עדיין הכל תלוי בבוחרי הליכוד ואוהדיה. האנשים שיכולים לשנות את התמונה נמצאים במעגלים הקרובים אליהם: בני משפחה, חברים ושכנים. הם לא מקשיבים לפוליטיקאים, אבל הם יקשיבו לכם. אל תוותרו להם. הכל תלוי בכם. כל קול קובע. אם כל משפחה ליכודית תציל קול אחד, המחנה הלאומי ינצח בענק. הכל בידיים שלכם. בהצלחה.
התרעות פיקוד העורף