אם ייחשפו המסמכים, יתגלה שם הקוד שמשתמש בו נתניהו כדי למרוח החלטות. דיון אחרי דיון, כשהשב"כ ממליץ לחסל את צמרת חמאס, נתניהו מסכם במילים "אני מנחה לקדם את ההמלצות". זו דרכו כבר שנים למסמס החלטה שהוא אינו מעוניין בה אבל לא להשאיר בפרוטוקול התנגדות שלו להמלצת גורמי הביטחון.
כשבר הזהיר בפברואר 23' מ"סופה מושלמת" שבה האויב מזהה את הקרע הפנימי בישראל כשעת כושר לתקוף, ביקש נתניהו להגביר את האבטחה עליו ועל משפחתו. במרץ, כשהזהיר בר כי חמאס בסיוע איראן מעוניין לחטוף ישראלים בחו"ל, אמר נתניהו כי הוא מוטרד מכך שיחטפו את בנו.
ואין מי שיקשיב
ביולי נשלח לנתניהו מסמך תכנון אסטרטגי שנתי שמכין השב"כ מדי שנה, ובו אזהרה מפני התעצמות חמאס והמלצה לחסל את ראשיו. כשהתקשר בר למזכ"ץ לשאול אם נתניהו הגיב להמלצות, סיפר לו גיל שנתניהו זעם על המסמך וחרט בעט את תגובתו בעוצמה שכמעט קרעה את הנייר: "בדמוקרטיה השב"כ לא אחראי לעיצוב אסטרטגיה".
במקביל הגיע לבית החולים מכתב ברוח דומה של הרמטכ"ל הלוי. הרמטכ"ל ביקש מהמזכיר הצבאי לוודא שנתניהו קורא את המכתב וביקש לפגוש את נתניהו טרם ההצבעה. נתניהו סירב לפגישה.
הקרע בין נתניהו לצמרת הביטחונית הפך לבלתי ניתן לגישור. הדברים הגיעו לשיא באוגוסט, כשראש השב"כ מעביר לנתניהו אזהרות לקראת חגי תשרי. בתגובה, נתניהו - עם קוצב הלב החדש - מצטלם במקום חופשתו בגולן עם משקפיים ורודים ואומר: "המצב הרבה יותר טוב. תיהנו מהחיים!".
כל זה לא מפחית כמלוא הנימה מגודל הכישלון של השב"כ לזהות את איום הפלישה שהכין חמאס ואת הוצאתו לפועל. על הכישלון הזה קיבל בר את מלוא האחריות וגם תחקר אותו באומץ. הוא וחבריו לצמרת הביטחונית חיים את הכישלון הזה כל יום וכל לילה. חלקם מצליחים להירדם רק עם כדורים, אחרים ממלאים את ימיהם במפגשים קשים עם משפחות שכולות, כדי להגיע לסוף היום מותשים.
יש רק אדם אחד הנושא באחריות עליונה לאסון, גם אם לא בלעדית, שהחליט לנער מעצמו כל רבב של אשמה ואחריות. על זה הבחירות האלה. לא על מדיניות ביטחון, לא על מדינה פלסטינית, אלא על ערכים: ערך האחריות וערך האמת.
התרעות פיקוד העורף