ברוכים הבאים למציאות. ברוכים הבאים לעולם השקר, הרמייה, המניפולציה והשרלטנות, לעולם של מנהיגות נטולת אחריות. לעולם שבו נתניהו אחראי לכל ההישגים שהצטברו והושגו בעיקר על ידי לוחמי צה"ל ואנשי קהילת הביטחון. באשר לכשלים ולמחדלים? להם כולם אחראים, חוץ ממנו.
כן, אני יודע שכבר התרגלנו ושיש כאן דור צעיר שלא מכיר משהו אחר, ושככה זה בעולם החדש של הרשתות החברתיות, הטכנולוגיה והבינה המלאכותית. אני יודע ומבין ששקר ורמייה ופייק ניוז הם כלים לגיטימיים לחלוטין בארגז הכלים של פוליטיקאים בעידן המודרני, אבל אני גם יודע שישראל איננה ככל המדינות.
הבחירות הקרובות אינן רק על "כן ביבי ולא ביבי". אומנם מתרכזים באחראי העומד בראש, ובעיקר כאשר הוא נאשם בפלילים, וגם מפני שמיום ליום מתבררת עוד ועוד אחריותו לטבח 7 באוקטובר. זאת ועוד: גם לא מעט על כך שבתוך קודש הקודשים של לשכתו מתקיימת, לפי העדויות והטענות, תת־תרבות עבריינית והפקרות ביטחונית חסרת תקדים.
עם זאת, הבחירות הקרובות הן על אובדן המשילות בנגב ובגליל, על רמת הפשיעה, על היעדר הביטחון האישי ברחובות, על הנרצחים בכל עיר ובכל יום, ועל בני נוער שהולכים לבית הספר עם סכין. הבחירות הן על המצב הביטחוני, על שש זירות מלחמה פתוחות לאחר שלוש שנות מלחמה ואין־ספור סבבי מילואים, ועל משפחות שקורסות פיזית, נפשית וכלכלית מהנטל הנורא. הן על הלגיטימציה וחומת המגן שבנה נתניהו סביב עדת המשתמטים הענקית של שותפיו לקואליציה, על הזלזול בצורכי צה"ל ובזעקת הרמטכ"ל שאמור לתחזק גבולות מאיימים ומובלעות בתוך עזה, לבנון וסוריה, ולאבטח עוד ועוד יישובים ביהודה ושומרון.
הבחירות הללו הן על הדמוקרטיה הישראלית, על עקרון הפרדת הרשויות ושימורו, על עליונות שלטון החוק ועל בית המשפט העליון. הן על רמת החינוך המתדרדרת בקצב מסחרר, על שירותי הבריאות והתורים הנצחיים לניתוחים, על יוקר המחיה וכישלון הניסיונות להתמודד עימו ועל הניהול השלומיאלי של ממשלת ימין עם שתי ידיים שמאליות. הבחירות הן גם על הרס השירות הציבורי שלנו ועל מינוי אנשים פוליטיים ולא מוכשרים לתפקידים מרכזיים בממשלה, על הפקרת זירת ההסברה, על מעמדנו בעולם ועל רצוננו וכמיהתנו לחזור ולהיות "אור לגויים" ו"עם הספר" ו"עם הבחירה". הבחירות הן על היהדות הטובה ומאירת הפנים שנכבשה על ידי עסקני דת שהשתלטו עליה בחסות הממשלה וניהולה הכושל, והפכו אותה לנכס מניב של ג'ובים, כסף וכשרויות יקרות.
הן על הפקקים הבלתי נגמרים בכבישי ישראל ועל שיקום הצפון, שטרם שב לאיתנו. על סדר עדיפויות לאומי נכון והוגן והגיוני, על שלטון החוק ועל המלחמה במפירי חוק יהודים שמבצעים פרעות בכפרי הגדה באופן שיכול להביא אותנו אל פי אסון. הבחירות הללו הן על דוגמה אישית של מנהיגות, על סמכות ואחריות, על המוסר היהודי, ועל דמותנו וערכנו ועתידנו מול אדם שנלחם על חייו הפוליטיים ועל הישרדותו נוכח משפטו.
אנחנו רוצים מנהיגות שנלחמת על המדינה ועל אזרחיה, על הדור הצעיר, על מעמדנו בעולם, על הביטחון, השלום, הכלכלה וההסברה. מנהיגות שתשדר אלינו "מאיתנו תראו וכך תעשו". מנהיגות שתבין שהיא עובדת אצלנו, שהיא משרתת אותנו, ולא את עצמה ואת הבייס שלה ואת הצרכים הפוליטיים של מרכיבי הקואליציה שהתיישבו ליד הבופה הפתוח ואוכלים ממנו ללא שובע לצורכיהם.
"ולמי תצביע?", אני שואל אותו, והוא מחייך ומשיב לי "לנתניהו כמובן". "איך ומדוע?", אני מקשה עליו, אבל לתשובה הזו לא ציפיתי: "אני מת לראות את הפרצוף של יונית לוי ושל אמנון אברמוביץ' בלילה שאחרי התוצאות", אמר. עד לכאן הגענו עם ההסתה הפרועה של מכונת הרעל מבית נתניהו. בקניון רמת אביב ניגש אליי בחור. "בניהו, גם אני מדמשק. אנחנו אחים, תן חיבוק". אני מתמסר מיד, ואז הוא לוחש לי באוזן "אנחנו מזרחים, אנחנו רק ביבי". ותאמינו או לא, אני מחזיר לו חיבוק, מעמיד אותו על טעותו ואומר שביבי זה לא בגנים, וממשיך.
התרעות פיקוד העורף