עבודה ערבית: הימין הניח את כל היסודות להקמת מדינה פלסטינית | לילך סיגן

מדוע יש הרבה יותר סיכוי למדינה פלסטינית דווקא עם הממשלה הנוכחית | למה הסיכוי של הערבים לחיים משופרים יגדל ככל שהם יצביעו פחות | ואמת מפחידה אחת על הירי בתוך הנגמ"ש

לילך סיגן צילום: נתן דביר
עקבו אחרינו
ערבים בקלפי כפר מנדא, מרץ 2021
ערבים בקלפי כפר מנדא, מרץ 2021 | צילום: ג'מאל עוואד, פלאש 90
4
גלריה

פילאי הייתה אנטישמית עוד בתקופה שזה היה פחות פופולרי, ורודפת אותנו מהאו"ם כבר 25 שנה, כשהיא מוקפת בנציגי המדינות החשוכות ביותר בעולם. עד לפני שלוש שנים אף גוף רציני לא היה חולם לתת לה הכרה - והנה פתאום היא קיבלה פרס נובל לשלום. רק שאיזה שלום ואיזה נעליים, ואף אחד גם לא הניד עפעף כשבחמאס שיגרו לגברת ברכות חמות על זכייתה.

נוואנטם נאווי פילאי
נוואנטם נאווי פילאי | צילום: רויטרס

למה זה קשור? משום שזכייתה של פילאי היא עוד נדבך קטן באהדה חסרת התקדים כלפי מדינה פלסטינית בכל העולם. שלוש שנים אחרי שבעה באוקטובר, נרטיב רצח העם "איז טרנדינג" בעזרתן האדיבה של אל-ג'זירה וקטאר, שלתדמית הטובה והמולבנת שלהן דאגו לא אחרים מאשר יועצי התקשורת של ראש הממשלה. אירוני משהו. אבל זאת עוד האירוניה הקטנה.

בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר
בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר | צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90

ממש לא נוהרים

החלק העצוב ביותר של הרטוריקה הזאת הוא שאנחנו מוצאים את עצמנו מדברים על הערבים בלי סוף, אבל בשורה התחתונה - כולנו מתעלמים מהם, כולל יאיר גולן. בישראל יש שני מיליון אזרחים ערבים. חלקם אומנם אנטי-ישראלים, אבל רבים מהם ישראלים מרוצים, שלוקחים חלק חשוב במרקם המקומי. בחדשות אנחנו שומעים עליהם רק כשהם נרצחים, אבל ביום-יום אנחנו נתקלים בהם בלי סוף בכל תחום, והם אדיבים, חברותיים ומקצועיים.

שבעה באוקטובר היה הזדמנות שפוספסה בזמן אמת בשם הרטוריקה המטומטמת. מרבית האזרחים הערבים נבהלו מהברבריות של "אחיהם" בפלסטין, ובמקום שנחבק אותם ונשלב אותם באופן רחב יותר בשירות הלאומי, או ניתן להם לעסוק בהסברה כנגד האשמות האפרטהייד, הפכנו אותם לקרדום פוליטי לחפור בו.

הם מצביעים בשיעורים נמוכים, כי בסוף אף אחד לא מציע להם כלום. המפלגות הציוניות מתעלמות מהם באלגנטיות, כולל "הדמוקרטים", שלפחות על פי הסקרים לא הסיטה אליה עד כה מספיק מצביעים ערבים. רע"ם היא מפלגה דתית, וזה ממש לא מתאים לכל ערבי, ואילו הרשימה המשותפת ממשיכה בעיקשות להתייחס אליהם כאילו הפשע והחינוך הם לא הדברים שהכי מטרידים אותם, אלא רווחת חמאס.

אבל הפרדוקס הגדול ביותר הוא שככל שהערבים יצביעו פחות בבחירות הקרובות, יש יותר סיכוי שמצבם ישתפר. למה? כי במבנה הנוכחי, ככל שלמשותפת ורע"ם יהיו יותר מנדטים, זה יקשה על איזנקוט להרכיב ממשלה. במקביל, רק אם איזנקוט יהיה זה שירכיב ממשלה, יש סיכוי שהפשיעה במגזר תטופל.

בין תעמולה למציאות

הדבר המטריד ביותר בפער שבין התעמולה למציאות הוא הירי בתוך הנגמ"ש. הבון טון בתקשורת הוא לדבר על הקטטות הפנימיות בגוש השינוי, אבל עם כל הכבוד להתנהלות המסורבלת שלו, הירי המשוגע בנגמ"ש קיים דווקא בגוש השני.

עופר וינטר, בכנס בראשון לציון
עופר וינטר, בכנס בראשון לציון | צילום: אבשלום ששוני

עזבו לרגע את השאלה אם המפלגה שהקים היא טובה או לא - מה רע עשה וינטר? הוא אי פעם שיקר? מדוע סימנו אותו ככה? עד כדי כך מפחדים בקואליציה מגוני ימין שאינם מתיישרים באופן מוחלט עם המקהלה שמשלה כאן בשבעה באוקטובר, ומעיזים לומר שהם רוצים לשנות קצת?

תגיות:
טרור יהודי
/
הכרה במדינה פלסטינית
/
החברה הערבית
/
רע"ם
/
בחירות 2026
/
עמך ישראל
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף