וכך מסתמן הסיפור של הבחירות האלה. במדינת ישראל לא מופעלת בימים אלה בחירה ישירה לראשות הממשלה, ולכן אחרי כל סקר מגיע, ובצדק, פילוח הגושים. בסופו של דבר המנהיגים צריכים להגיע אל הגונג – אותה שיחת טלפון עם המשפט הנודע "אדוני הנשיא, עלה בידי להרכיב ממשלה".
אבל הרמטכ"ל לשעבר לא מוותר, זה לא נגמר עד שזה נגמר, וכאמור בעשרה ימים דברים עוד יכולים לקרות מכל הכיוונים. הנה, תראו כמה אנחנו מופצצים בימים אלה בחשיפות על מחדל שבעה באוקטובר, שהיו מי שבמקרה חיכו לחשוף אותן ממש באותו חודש של בחירות. קטע.
מה מבין גנץ שלא מבינים הסקרים, אולי זו התקווה שכולם יחטיפו זה לזה, ובסוף הוא יהיה ברירת המחדל להצבעה. בכל אופן, כבר ראינו ראש ממשלה עם 6 מנדטים, וגם איש שראש הממשלה הבטיח שלא יהיה שר בממשלתו - וסיים עם תפקיד בכיר.
העיקר לעבור את אחוז החסימה. הנדל, זליכה וגנץ עוד יכולים למצוא עצמם בעמדת כוח כזו, שינהלו פה מו"מים להרכבת הממשלה כשידם על העליונה.
המנדטים הצעירים
מי מאיתנו לא זוכר את הרגע הזה שבו הוא זכה להצביע לראשונה בקלפי. גיל 18 המיוחל. יש מי שזוכרים גם את הבחירות לרשויות המקומיות בגיל 17, שזה באמת עניין של מזל של שנתונים. אבל תיכנסו רגע בדמיון מודרך לקלפי, ותיזכרו בהתרגשות שבוודאי אחזה בכם בחיוך, ועכשיו תיזכרו בדרך שעברתם. האם אתם עוד מצביעים לאותה המפלגה? האם היא בכלל קיימת? האם עברתם גושים? כמה עבר עליכם בחייכם מאז, וכמה בחירות ביצעתם בחיים עצמם?
ואת זה בדיוק הבין גם איזנקוט. הצעירים שווים מנדטים, וקל להשפיע על דעתם. צריך להיות בטיקטוק, צריך לקיים כמה שיותר מפגשים עם צעירים. קל יותר לזכות בדעת קהל כזו, ואיזנקוט משחק על זה אול דה וויי עם מסרים לצעירים, הבטחות נוצצות ותמיד לחדש – כמו לפיד בזמנו. כעת לאיזנקוט יש יתרון עם הדור הצעיר, משום שהוא מביא את ההבטחה. משום שטרם אכזב.
אני מאחלת לכל אחד מאלה שמצביעים בפעם הראשונה שיצביעו על פי צו מצפונם ולא על פי לחצים חלילה. אני גם מתרשמת בענק מהצבעוניות במערכת הבחירות, שנפרדה מהתשדירים לשלום ומציגה סרטוני AI שברובם מבריקים, חווייתיים ונוגעים בנקודות - וגם נחמד לראות איך הפוליטיקאים מחדשים עצמם מול מצלמות טלפון. זמנים משתנים.
בצליל גדול
אז אנחנו כבר בכיתה ג', אחרי החגים הבטיחו חוג נגינה בבית הספר וחילקו את הילדים לקבוצות. גיטרה חתיכית, דרבוקה קצבית וחלילית. נו, נחשו איפה שובצנו. אז השבוע, קוראיי היקרים, בזקיפות קומה שלא הייתה מביישת את החלילן הראשי של תזמורת צה"ל בטקס הממלכתי של חגיגה למדינה, התייצבה מולי מאושרת וזקופת קומה הקטנה, כשהחלילית בפיה וברק בעיניה.
בקונצרט קלאסי פרטי ומושקע שהתקיים בסלון השמיעה לי את "השם יתברך תמיד אוהב אותי" ואת הקלאסיקה של להקת הבנות קיי-פופ (הספייס גירלס של היום). שכניי האהובים, תודה על ההכלה. מוצרט, זהירות, אנחנו באות לכתוב היסטוריה. בתי האהובה, שתמיד תנגני בשמחה ובאהבה את צלילי החיים.
התרעות פיקוד העורף