מחנה האופוזיציה להחלפת נתניהו: בין מרכז-ימין, שמאל ושמאל קיצוני
הגוש הניצב מנגד מורכב ממפלגות בעלות תפיסות עולם מגוונות מאוד עם רמת שונות גבוהה ברוב הפרמטרים הפוליטיים-מסורתיים, שהמכנה המשותף והעיקרי שלהן הוא השאיפה להחליף את השלטון ואת נתניהו ולהציע סדר יום אזרחי וממלכתי אחר. ישר! (גדי איזנקוט): שמה דגש על ממלכתיות, שירות לכל, הקמת ועדת חקירה ממלכתית והפקת לקחים מבצעיים ומערכתיים. ביחד (נפתלי בנט ויאיר לפיד): חיבור המבקש לפנות לבסיס תמיכה רחב מהמרכז-ימין והמרכז- שמאל, תוך דגש על ניהול ממשלתי יעיל, הפחתת הקיטוב וצמיחה כלכלית. הדמוקרטים (יאיר גולן): עוקפת את כולם משמאל בשילוב נציגי המחאה וההפגנות מקפלן, מתמקדת בהגנה על מערכת המשפט, שוויון בנטל, שיקום היחסים עם הפלסטינים ונכונות לבחון הסדרים מדיניים אזוריים בעיקר בעזה לבנון ואיראן. ישראל ביתנו (אביגדור ליברמן): משלבת עמדות ביטחוניות ניציות עם קו חילוני ניצי ותקיף בסוגיות דת ומדינה, חובת גיוס ושינוי שיטת הממשל. כחול לבן (בני גנץ): מציגה גישה ממלכתית-ביטחונית המבוססת על ניסיון פיקודי ונכונות לפשרות מוסדיות.
המפלגות הערביות: פוטנציאל השפעה אפשרי על מאזן הכוחות הפוליטיים בין הגושים
ייצוג הציבור הערבי מהווה לשון מאזניים פוטנציאלית במפה הפרלמנטרית: רע״ם (מנסור עבאס): מציגה גישה פרגמטית המרכזת מאמץ במאבק בפשיעה בחברה הערבית, פיתוח תשתיות ושוויון אזרחי אך אינה מנותקת מתנועת "האחים המוסלמים" ומסרבת לגנות את החמאס כארגון טרור. הרשימה המשותפת: מתמקדת במאבק באפליה, זכויות אזרח, והתנגדות תקיפה למדיניות הסיפוח וההתיישבות לצד חיזוק החיבור עם הרשות הפלסטינית. שיעור ההצבעה ברחוב הערבי והנכונות של המפלגות הציוניות לשתף עמן פעולה יעצבו את היכולת לתרגם כוח אלקטורלי לרוב קואליציוני.
המפלגות הקטנות: אחוז החסימה כגורם מכריע
בבחירות צפופות, מפלגות המתנדנדות סביב אחוז החסימה - כדוגמת עמך ישראל (עופר וינטר), המפלגה הכלכלית-מפלגת המילואימניקים (יועז הנדל וירון זליכה) ונעם - עשויות להכריע את המאזן. אובדן קולות מתחת לסף הנדרש ישפיע וישנה במישרין את חלוקת המנדטים בין הגושים.
ומה אנו למדים מנתוני דעת הקהל?
נתוני מדד הקול הישראלי (המכון הישראלי לדמוקרטיה) מראים כי מדיניות חוץ וביטחון (39%) וכלכלה ויוקר המחיה (38%) הם השיקולים המובילים בקרב הציבור היהודי, לצד סוגיות הגיוס (27%), דת ומדינה (26%), זהות מנהיג המחנה (23%) והרפורמה המשפטית (18%). בחברה הערבית, המאבק בפשיעה (53.5%) והכלכלה (46%) מהווים את מוקד ההכרעה המרכזי. ניתוח הדיווחים מציב חמישה צירים עיקריים: הביטחון והישגי המלחמה: עימות בין הצגת הישגים מבצעיים לבין העלאת שאלת האחריות למחדל. המאבק על הנהגת המדינה: נתניהו מול הנהגת האופוזיציה בשאלת הרכבת הממשלה. גיוס חרדים ושוויון בנטל: סוגיית ליבה המאתגרת הן את הקואליציה והן את לכידות האופוזיציה. הרפורמה המשפטית והמשילות: מאבק עמוק על גבולות הסמכות של הרשות השופטת והרשות המבצעת. אחוז החסימה והקולות האבודים: התמודדות פנימית בתוך המחנות שעלולה להסיט מנדטים קריטיים.
לסיכום, הבחירות לכנסת ה-26 מתנהלות בשתי חזיתות: מאבק בין-גושי על אופייה הביטחוני והלאומי של המדינה, ומאבק תוך-גושי על הנהגת האופוזיציה והשליטה בימין, מניתוחיהם של חלק מהסקרים עולה כי הקיטוב הפוליטי יציב, ואירועים ביטחוניים כמעט אינם מעבירים קולות בין הגושים, כך שנוצר מצב של תיקו בין-גושי. לפיכך, בשבוע האחרון עד ליום הבחירות התזוזות העיקריות צפויות להתרחש בעיקר בתוך המחנות עצמם. ההכרעה הסופית והגעה לרוב של 61 מנדטים ייקבעו על פי שלושה גורמים מרכזיים: שיעורי ההצבעה והתגייסות המצביעים בקלפיות, הימנעות מאובדן קולות של מפלגות קטנות שלא יעברו את אחוז החסימה, והיכולת הפוליטית להרכיב קואליציה יציבה ומתפקדת ביום שאחרי הבחירות.
התרעות פיקוד העורף