כששום דבר כבר לא מפתיע: ישראל איבדה את הגבולות | טובה הרצל

כשחזרתי מסיור בשומרון ובבקעת הירדן בעקבות מעללי הפורעים היהודים שראש שממשלה מתעקש לכנות "קומץ", נשאלתי מה הכי הפתיע אותי. לקח לי רגע להבין ולהפנים, שהתשובה היא - כלום. אלימות ונישול, העלמת עין של כוחות הביטחון, שלא לומר שיתוף פעולה כזה או אחר שלהם – דבר לא מפתיע; הכול אפשרי. מזעזע? כן. מכעיס? בהחלט. מסוכן? בוודאי. מפתיע? לא.

הבנתי שהתרגלתי לכך שבמדינת ישראל כמעט אין גבולות, אין כללים, אין נורמות. וגם קלטתי שהבחירות הבאות לא יהיו רק על ימין ושמאל, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים או על כל חלוקה מקבילה. הן יהיו על השאלה, האם ישראל תפעל לפי נורמות שיאפשרו למוסדותיה לתפקד, ולה עצמה – להמשיך להתקיים.

משנודע שיועצים קרובים של ראש הממשלה לא עברו סיווג ביטחוני, בקושי מפליא שגם לאחר שהתברר שהם שרתו את קטאר במהלך המלחמה, הבולט שבהם ממשיך לקבל ממנו גיבוי ופרנסה. ומי מופתע באמת שבניו של המנהיג מאובטחים בארץ ובחו"ל בידי יחידת עלית, אבל ראשי אופוזיציה מאוימים עומדים כמו עני בפתח, ומתחננים שמירה?

מי ממש מופתע שמנכ"ל משרד התחבורה, אחד המשרדים המשפיעים ועתירי התקציב, רכש את ניסיונו המקצועי בליכודיאדה? או שהאחראי על בטיחות הטיסות של חברות זרות עדיין בתפקידו? מילא שהוא מרשה לעצמו להראות את פניו אחרי הכמעט אסון בטיסת "פליידובאי", אבל איך הממונים עליו מאפשרים זאת?

מי מופתע כאשר שרים שמצביעים על מלחמה מתגאים שצאצאיהם עריקים? שהשר האחראי על המשטרה הוא עבריין מורשע? או ששר החינוך פועל להעלים נתונים? וגם, שתפקיד שר האוצר הפך למשרה חלקית, לחלטורה? מי מופתע שאדם אחד מכהן כשר התיירות, שר הבינוי והשיכון, שר הבריאות ובנוסף גם שר הרווחה והביטחון החברתי, כאילו מדובר בתקנים של רבע משרה?

גם מי שמוסיף שפע סימני קריאה ל"לא יכול להיות" יודע שבהחלט יכול, הכול יכול להיות. עובדה, כל זה קרה וקורה. ואם הממשלה הזו תישאר על כנה, הכול ימשיך לקרות, וביתר שאת.

בתחילת ההפיכה משטרית, חברה שעלתה מארה"ב אמרה לי: "נו, אז מקסימום ישראל תהיה עוד מדינה מושחתת במזרח התיכון". אז זהו, שלא. כשאין גבולות, אין כללים, אין נורמות, כשהכול הולך, איש הישר בעיניו יעשה, איך יישמרו יתרונותיה של ישראל, שהביאו אותה עד הלום? כיצד היא תשרוד? חייבים להודות באמת – הם לא יישמרו. השחיתות, הרשלנות והיעדר מקצועיות אוכלים כל חלקה טובה. ישראל לא תהיה עוד מדינה מושחתת במזרח התיכון. היא פשוט לא תהיה.

ולכן בבואו לקלפי, על כל ישראלי לשאול את עצמו, לא לאיזו קבוצה הוא שייך, איך הוא רואה את עתיד השטחים, או איזו אנגלית יש למועמדים. יש שאלה אחת מעל כולן – מי רוצה לחיות במדינה שאין בה כללים, אלא רק מה שמשרת את מי שנמצא בשלטון.

מכאן שאלת המפתח – מי מהמועמדים מבין את החיוניות של כללים ונורמות, ומי יבטיח שנשוב ונופתע אם וכאשר הם יופרו.