אחרי שנים של טלטלות פוליטיות, החלטות ממשלה הרסניות ואכזבה ציבורית הולכת וגוברת, לאופוזיציה יש דרך ממשית לשלטון, על פי כל הסקרים האמינים. המפלגות הערביות הציעו תמיכה פרלמנטרית אוטומטית שתוכל לאפשר את החלפת הממשלה, ולמעשה הגישו למתנגדי נתניהו את הקולות הדרושים להם.
אלא שהתעקשותו של ליברמן לדחות את התמיכה הזאת מאיימת להציל דווקא את האיש שהדחתו הפכה למטרה המרכזית של הקריירה הפוליטית שלו. האופוזיציה עלולה לחטוף תבוסה ממלתעות הניצחון, כלשון האמירה, עם השלכות החורגות הרבה מעבר לגורלם האישי של פוליטיקאים.
ההסתייגויות של ליברמן מהסתמכות על המפלגות הערביות ראויות להתייחסות. עמדותיהן בנוגע לציונות, לביטחון הלאומי ולסכסוך הישראלי־פלסטיני מציבות קשיים אמיתיים בפני מפלגות המחויבות לשמירת אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ממשלה שתזדקק לתמיכתן מבחוץ תהיה כרוכה בפשרות, בחולשות ובמתחים בלתי נמנעים.
הסדר כזה יהיה רחוק משלמות, אך שיקול דעת פוליטי מחייב השוואה בין החלופות הקיימות. והחלופה כאן היא ממשלת נתניהו נוספת, כנראה ממשלת מעבר, הנשענת על אותם כוחות קיצוניים וסקטוריאליים שגרמו נזק עצום לביטחון ישראל, למוסדותיה הדמוקרטיים, לכלכלתה ולמעמדה הבינלאומי.
אפילו ממשלה זמנית שתישען על תמיכת המפלגות הערביות תוכל להביא שיפור עצום ומיידי: להקים ועדת חקירה לאירועי 7 באוקטובר, למגר את הטרור היהודי, לגבש תוכנית רצינית למאבק בהפקרות ובפשיעה בחברה הערבית ולהתחיל בשיקום המוסדות הדמוקרטיים של ישראל. תמיכה פרלמנטרית מחוץ לקואליציה תאפשר לממשלה כזאת לקום, תוך שמירה על ההבחנה הפוליטית החשובה בין המפלגות המרכיבות אותה לבין אלה שמאפשרות את הקמתה.
הסירוב הגורף של ליברמן יהפוך העדפה פוליטית לאיסור מוחלט, ובכך יעניק לנתניהו חבל הצלה שהבוחרים אולי כבר שללו ממנו. זה יהיה היפוך סדרי עדיפויות מדהים מצד פוליטיקאי שבמשך שנים הציג את עצמו כאחד מיריביו הנחושים ביותר של נתניהו.
גם ההיגיון האלקטורלי תמוה. לתומכיו הנוכחיים של ליברמן יש רצון עז להיפטר מנתניהו, במיוחד לנוכח כניעותיו החוזרות ונשנות למפלגות החרדיות בסוגיות השירות הצבאי, הסובסידיות הציבוריות וחלוקת הנטל הלאומי. רבים מהם החלו לראות בליברמן מגן עקרוני של השוויון האזרחי ושל שלטון אחראי. המהלך הנוכחי שלו ירחיק רבים מהם, וכמעט שלא יביא לו תומכים חדשים.
כאן עולה פרשנות אפשרית ומטרידה. ייתכן שליברמן מחשב שהקשיים בהרכבת ממשלה בידי האופוזיציה יחזקו את עמדת המיקוח שלו, ויאפשרו לו לערער על תביעתו של גדי איזנקוט להנהגה או לדרוש הסכם רוטציה בראשות הממשלה, בדומה לעלייתו של נפתלי בנט לשלטון ב־2021.
תמרון כזה אמנם יתאים למוניטין שלו כטקטיקן פוליטי מתוחכם במיוחד, אך זהו הימור עצום וחסר אחריות. ברגע שבו האינטרס הלאומי מחייב בהירות ואחדות, המחזה של מנהיגי אופוזיציה המתמרנים למען רווח אישי נושא עמו משהו וולגרי במיוחד, שירחיק בוחרים ויבלום את התנופה. ממשלת אחדות עם הליכוד היא גם לא פתרון לפלונטר - ואפילו לא אם נתניהו יפרוש (תרחיש לא במיוחד סביר). ממשלה כזאת תהיה משותקת לחלוטין, תמנע כמעט כל רפורמה או תיקון, ורק תתכונן לבחירות הקרובות.
עבור אלה מאיתנו שלמדו בהדרגה להעריך את ליברמן, האכזבה גדולה. פרידתו מנתניהו, התנגדותו לדרישות החרדים ונכונותו לערער על ההסדרים הפוליטיים שהחזיקו ממשלות בזו אחר זו הקנו לו הערכה הרבה מעבר לקהל בוחריו המסורתי. נדמה היה שהוא התפתח לפוליטיקאי המסוגל להציב את טובת המדינה מעל לבריתות ישנות ולחישובים צרים.
עמדתו הנוכחית מאיימת להוריד לטמיון את ההישג הזה. החשד שהוא עלול להפוך לסוס טרויאני של נתניהו, יהיו כוונותיו האמיתיות אשר יהיו, יהווה היפוך מדהים של המוניטין שעמל כה קשה לבנות.
הנזק עלול להתחיל הרבה לפני המשא ומתן הקואליציוני. בחירות הן מאבק על אמון ותנופה לא פחות משהן תרגיל בחשבון פרלמנטרי. סיכוי ממשי לניצחון מעודד השתתפות, מושך בוחרים מתלבטים ומשכנע אזרחים מיואשים ששינוי פוליטי אפשרי. מנגד, המחזה של מנהיגי אופוזיציה המתכוננים לסכל את ניצחונם שלהם מוליד ייאוש מכרסם, המשכנע בוחרים שהשתתפותם ממילא לא תשנה דבר.
עמדתו של ליברמן מאיימת לדכא את שיעור ההצבעה בכל גוש מתנגדי נתניהו, דווקא בשעה שהתלהבות יכולה למשוך לשורותיו בוחרים נוספים. היא גם חושפת את המחיר הכבד של כישלון המרכז־שמאל להתאחד מאחורי מועמד ברור להנהגה, כישלון שהותיר את האופוזיציה חשופה לשאיפות אישיות מתחרות ולמאבקים על ראשות הממשלה.
המשחקים הפוליטיים האלה מתרחשים בשעה של פגיעוּת לאומית יוצאת דופן. ממשלת נתניהו נוספת צפויה להחריף את המתקפה על עצמאות מערכת המשפט, להנציח את הפטורים הלא שוויוניים משירות צבאי ולהעמיק את הבידוד הבינלאומי של ישראל. סנקציות כלכליות, ירידה בהשקעות וקשיים גוברים ביחסים עם ארצות הברית ואירופה עלולים להפוך את התפקוד הפוליטי הלקוי של היום למשבר לאומי ממושך. הדחיפות שבהחלפת נתניהו נובעת מהנזק המצטבר שכבר נגרם ומהסכנה הגוברת שכהונה נוספת תהפוך חלק גדול ממנו לבלתי הפיך.
ליברמן ניצב אפוא בפני בחירה שתגדיר את מורשתו הפוליטית. הוא יכול לסייע בגיבוש הרוב הפרלמנטרי הדרוש לתחילת שיקומה של ישראל, תוך קבלת הפשרות הכרוכות בפוליטיקה דמוקרטית, או להמשיך באסטרטגיה שעשויה לשמר את כוח המיקוח שלו ובו בזמן להעניק לנתניהו כהונה נוספת.
האפשרות הראשונה תאשר את המעמד שרכש ליברמן בקרב ישראלים המשוועים למנהיגות אחראית; השנייה כנראה תביא לסיום הקריירה שלו. אם נתניהו ישרוד משום שליברמן התעקש על ממשלה בעלת טוהר בלתי אפשרי, או דרש לעצמו את ראשות הממשלה, ההיסטוריה תתקשה למצוא מועמד אחר לשאת באחריות לכך שהזדמנות היסטורית הפכה לאסון לאומי. איווט: אל צהיה האיש הזה.
התרעות פיקוד העורף